רומניה 2012 (יום 12) – 1/10/2012 – בושתן
הבוקר לא היינו החלטיים בכלל, הבנות היו על קוצים אחרי ארוחת הבוקר ואמרנו שחייבים לצאת איתם מהמלון ומהר! לא ידענו לאיפה ועד שהחלטנו כבר כמעט נרדמנו. כבר חשבנו לרגע אפילו להישאר בחדר ולנוח אבל הבנות התקוטטו כל כך ביניהן שאמרנו די, בוא נצא וזהו. כמובן שמשום שהן לא היו מוכנות לנשנש ארוחת בוקר אתנו הן היו מתות מרעב איך שיצאנו מהמלון וביקשו לאכול, וכמו בכל בוקר כהרגלנו אנחנו עוצרים אצל המוכרת החמודה שכבר מכירה אותנו היטב ומבקשים את אותה ההזמנה פחות או יותר, זה נקרא Fornetti אחלה של נשנוש, חם וטעים (או בקיצור בשפה שלנו – בורקסים).
אחרי הרבה הרהורים החלטנו לנסוע לבושתן (Busteni). משום שנורא רצינו יום אחד לקחת את הבנות עם הרכבת החלטנו שזה זמן מעולה, חיים נשאר בחנייה והתחיל לארגן תיק אחד גדול עם סוודרים ומעילים (כשעולים עם הרכבל לגובה של 2200 מטר הטמפרטורה שם יכולה להגיע בכייף ל 10 מעלות ואפילו פחות) ואני בינתיים הלכתי לברר כמה עולה רכבת ואיזה סוג רכבות יש. הבנות כבר היו באקסטזה וכמובן כמו כל חוק מרפי לא משנה לאן תלך התור בו אתה נופל הכי חרא. ישנם 2 קופות בצד ימין ועוד 2 בצד שמאל, כמובן שהלכתי למקום הכי פנוי שהיה רק זוג אחד נחמד וצעיר, כמה זמן כבר יכולה לקחת עד שהם יקנו כרטיס?! נו… כמובן שהתור לידי שהיו לו 5 אנשים רץ ואני תקועה! כל רגע אמרתי שאם לא יתפנה בדקה הקרובה אני עפה לתור השני. נו, וכמובן שמרפי שמע אותי ואיך שעברתי לצד השני היה לי עוד איזו זקנה שלא שמעה ולא הבינה ולא יודעת מה, והתור ליד? נו כמובן שהגיעו עוד אנשים ונעמדו מאחורי הזוג וכבר היה תור ששם התחיל לזוז, לעבור לשם או להסתכל לצד השני? האישה נתקעה עם תעודות, ומסמכים, עברתי לצד השני (רחוק בערך כ 20 מטר) הלכתי מהר לשם כי ראיתי תור פנוי, איך שהגעתי לשם הגיעו עוד 2 אנשים אמרתי לא נורא יעבור, גם שם היה אותו דבר ושוב נתקעתי, כבר נמאס לי ונעמדתי שם ואמרתי זהו, פה אני נשארת וייקח כמה שייקח! מרפי!! מעצבן אחד!
עד שהגיע תורי התברר לי שהרכבת הראשונה שיוצאת מבראשוב לבושתן היא בעוד שעתיים וקצת! איזה מזל נאחס! חזרתי מבואסת רצח לאוטו לבאס את חיים והבנות. הילה עשתה הצגה גדולה, נראה לי שזו הפעם הראשונה שהיא הבינה אשכרה מה הולך לקרות, ושאמרתי לה שאין רכבת כי היא הלכה ביי ביי, היא הייתה כל כך עצובה שלא הסכימה להיכנס חזרה לאוטו. מעכשיו והלאה אני לא הולכת לומר להן כלום על מה שיהיה כדי לא לאכזב אותן. מסכנות שלי. אוף.. נשבר לי הלב. אבל אני הבטחתי להן רכבת ואנחנו עוד נמצא זמן, יש לנו עוד שבוע וחצי פה!!
נסענו לבושתן נסיעה של שעה בערך, הדרך ירוקה ויפיפייה, חלק מהדרך אפשר לראות את השלכת שהיא מדהימה!! לא חיכינו הרבה ועלינו לרכבל לגובה 2200 מטר, לקחנו מעילים וסוודרים איתנו. הישראלים שם חוגגים, כל הזמן פוגשים אותם בכל מקום, מרגישים ממש כמו בארץ. היה זוג נחמד מאוד שפגשנו בדרך לשם שלא הבינו בכלל איזה כרטיס הם קנו, כרטיס מבוגר הלוך חזור זה 64 לאי לאדם, בערך 70 ₪ !! הבנות התלהבו מהנוף המקסים שהיה מהרכבל, נסיעה של 10 דקות עם נוף משגע!! אתה מגיע למעלה וכבר מרגישים את הרוח הקרירה נכנסת דרך החלון הקטן למעלה ברכבל שפתוח קצת, איך שירדנו מהרכבל התלבשנו היטב והתחלנו לטייל ולהצטלם. הילה הלכה כל הדרך הלוך ברגל יפה מאוד, שמעתי שהיה לה קשה והיא התנשמה קצת אבל הלכה כמו גיבורה! נגה כמובן לא הלכה שתי צעדים וכבר התעייפה ובקשה ידיים, התיישבנו ליד ה"זקנות" (Babele) כך נקראים הסלעים שהרוח חצבה שם. קצת הצטלמנו, קצת רבנו (הבנות רבו מי תשב עלי וכמובן היה בכי ורעב) אחרי שעה בדיוק החלטנו לרדת למטה ולתת להן לאכול ארוחת צהריים.
המליצו לנו על 3 מסעדות שעשויות מבקתות עץ וטוענים שהאוכל טרי, טעים ולא יקר. אני החלטתי על אחת מהן לפי המראה החיצוני ומקום טוב לבנות שלא יהיה להן מה להרוס יותר מדי. (לא קל להיכנס עם בנות קטנות למסעדה מפוארת שמגישים לך אפילו מים בכוס זכוכית גדולה של יין והבנות מיד ישחקו עם זה או יזרקו בטעות או מי יודע מה). יש הרבה מחשבה על ילדים בטיול יותר משנה שעברה שהיינו איתן שהן היו קטנות יותר.
כרגיל אני נדהמת מחדש איך הבנות אוהבות לאכול מרק עם לחם טבול בפנים וכמה שהן אוהבות צ'יורבה חמצמצה!! טעים!! יצא לנו מחיר ממש טוב לזוג, 58 לאי! אוכל נחמד מאוד, לא הכי היי ליי אבל גם לא חיפשנו כזה. אחרי האוכל מצאנו מקום מקסים על הדשא ונזרקתי קצת מרוב תשישות. שיחקנו שם קצת והצטלמנו ונכנסו לאוטו לדרך חזור. הבנות מיד נרדמו ונסענו בשקט וברוגע עד לבראשוב, לפארק היפיפה שליד הבית של כריס, כריס כבר הייתה שם יחד עם דריה וקטלין. נפגשנו איתם שם והיינו קצת ביחד.
הילה פספסה לצערי קצת פיפי במכנסיים כי היה לה קשה להתאפק, ועד שאני הצלחתי לקחת אותה מהמגלשה כי נגה חסמה לי את הדרך.. חצי פספסה, לא עברה יותר מדקה ונגה צחקה צחוק מתגלגל ואמרה "אמא אוי, אוי, אוי, אוי נגה עשתה פיפי בתחתוניס" (היא לא מצליחה לומר תחתונים).
כמובן שזה היה חיפוש תשומת לב. לא נתתי לה חשיבות רבה מדי, שאלתי אותה מה קרה ומדוע לא אמרה לי שיש לה פיפי, והיא אמרה שאוי אוי, עושים פיפי באסלה. את זה היא יודעת יפה השובבה. אבל הפעם הזאת אני ראיתי טוב מאוד שהיא עשתה לי בכוונה בשביל תשומת הלב. לכן לא התייחסתי לזה יותר מדי ונתתי להן לשחק חופשי עד שחיים בא עם הבגדים להחלפה מהאוטו.
משום שהיה מצב רוח רע לבנות כי היו רעבות הלכנו לביתה של כריס, בדרך עצרנו לעוד פיפי בסופר צמוד לפארק ושם גם קניתי להן מעדן קטן שיסתום להן את הרעב. אצל כריס היה ממש כייף!! נשנשו לנו פיצה טעימה, הבנות התנפלו על דריה כרגיל, לא נתנו לה לנשום לרגע המסכנה. אבל היה ממש כייף!!
נפרדנו מדודה כיטי שלנו המתוקה, מדריה המקסימה ומדוד קאטה שהלך לעבודה (היה איתנו רק כמה דקות בפארק כי הלך לעבודה). נקווה שנראה אותם עוד בשבועיים האלה אבל אם לא, נתראה כבר במאי!! איזה כייף!!
שיהיה לכולם שבוע מקסים מלא בחיוכים ובשורות טובות, וחג סוכות שמח!!