רציתי רק לשתף כמה דברים קטנים לגבי ארוחת הבוקר שנורא הציק לי. למה בכל פעם שמביאים לי כוס עם מים חמים ומעליה צלחת קטנה ובה כפית, שקית של תה פירות ושקית קטנה ובה דבש (כן, כן אין סוכר יש דבש ולא דבש רגיל אלא דבש מפרחים, מעניין וטעים). אז למה איך שאני מסיימת לערבב את כל החומרים הטובים בתה, אם הכפית לא בפנים בתוך הכוס מיד מפנים לי אותה יחד עם הצלוחית הקטנה?! די מציק כי את הכפית אני נותנת להילה שכל בוקר אוהבת לשתות את התה שלה יחד עם הכפית. עד שנמאס לה ואז היא עוברת לשתות מהכוס עצמה….
הבוקר נסענו לבראן (Bran) נסיעה של שעה בערך עם נוף הררי מקסים וירקרק, אדום, כתום פסטורלי מאוד! נוף ממש עוצר נשימה! הלכנו לפסטיבל הגבינות והפסטרמה, אלא שלא ידענו בדיוק איפה זה אז חנינו ליד טירת בראן שלא נכנסנו אליה כמובן, במיוחד לא עם ילדות קטנות שאין להן סבלנות (לא לגיל הזה עדיין – שלא לדבר על העשרות מדרגות שיש בכניסה). המשך…
אחרי ארוחת הבוקר נמרחנו קצת במדרחוב וטיילנו, התוכנית הייתה ללכת לבריכה, אבל מכיוון שאחותי התעכבה עם דריה וקטלין החלטנו לטייל כאן קצת. זה אחד היתרונות במיקום של המלון הזה. (יתרון וחיסרון כי ברגע זה כל המדרחוב פתוח עם מלא אוכל בזול ואני גוועת מרעב, השעה 23:30). מרוב שטיילנו במדרחוב אני מכירה כמעט כל בית קפה ומסעדה בעל פה, לכן זכרתי מקום אחד מיוחד של גלידה אבל לא סתם, מקום קטן לא גדול כל כך, כל הקירות מכוסות במראות ענקיות כמו בחדרי כושר ולמעלה לרצפה, גלידות משובחות מאוד וטעמים מיוחדים, גלידה מאוד נפוצה ברומניה שנקראת בטי אייס (Betty Ice). המשך…
היום עבר די מהר, בבוקר גילינו פנצ'ר נחמד באוטו. אבל למזלנו בדיוק בן דוד של גיסי עבר לידנו והמליץ לנו על פנצ'ריה קרובה מאוד, ותוך 5 דקות ותמורת 10 לאי (כ 13 ₪ ) המשכנו לדרכנו. רצינו ללכת לרכבל טומפה בבראשוב (Telecabina Tampa) אבל הדרך הייתה חסומה ולא מובנת, ויתרנו ונסענו לקארפור, החנות שאני כל כך אוהבת! קנינו כמה דברים שהיו הכרחיים לנו (כמו ראדיאטור ופיג'מה חמה), נשנשו צהריים והחלטנו לנסוע לאחותי לטייל קצת בפארק ליד הבית שלה. המשך…
הבוקר סוף סוף קבלנו יחס נורמלי בארוחת בוקר והייתה אווירה נעימה, שקטה ורגועה. הבנות כרגיל לא אכלו, הסכימו לקחת ביסים קטנים פה ושם אז החלטתי להכין להן סנדוויצ'ים עם חביתה לדרך, כמובן שלא הסכימו לגעת בהם ובסוף נזרקו וחבל. נסענו לאחותי ולקחנו אתה ואת דריה איתנו, השאלה שהטרידה אותנו הייתה האם אפשר לשים גם את העגלה של דריה וגם שלנו וגם להכניס 6 אנשים לאוטו תוך כדי. אחרי כמה דקות טובות שחיים נלחם עם הכיסאות בטיחות להזיז מפה לשם הרבה בלגנים המצב היה ככה: חיים נוהג, לידו ביטלנו כרית אוויר ושמנו את הכיסא של אחת הבנות (נגה או הילה), בהתחלה…
הבוקר התעוררתי קפואה, אני לא מבינה: אם אין מזגנים פה ברוב המלונות לפחות שידליקו חימום מרכזי! הם טענו שיש רדיאטור אחד בכל המלון והוא כרגע תפוס, נאחס. ארוחת הבוקר עברה באי נעימות שוב פעם והפעם ממש הרגשה נוראית! אנשים באו אחרינו קיבלו כבר תפריטים ואכלו ואנחנו עוד מחכים לשלנו… חיכינו כחמש דקות עד שקיבלנו תפריט (למרות שאני כבר יודעת בע"פ בדיוק מה אני רוצה להזמין), המלצר היה מאוד אדיש ולא נעים בכלל, השירות היה כל כך איטי שעמד לי על קצה הלשון ללכת ולהתלונן!! בסופו של דבר אכלנו והכל היה טעים כרגיל. אהה, כמה דקות אחרי שהזמנו את ארוחת הבוקר…
הבוקר התחיל אצלי ברגל שמאל, קמתי סביר, (תמיד אפשר לקבל עוד שעת שינה) הכנתי בקבוק לבנות, התקלחנו, הלכתי לקנות כרטיסי חנייה ובאתי לקחת את כולם לארוחת בוקר. עכשיו איפה הרגל שמאל פה? או, הנה זה בא. חיים הלך עם נגה לשירותים ואני נשארתי עם הילה שישבה עלי עד שהגיע האוכל. בגלל שלא היו הרבה אנשים במלון הם עשו "אה לה קארט", שזה אומר בשפה המלונאית בחירה מהתפריט. בחרנו את המנות שנשמעו מאוד מעניינות, וחיכינו בסבלנות. כשהגיע האוכל אמרתי להילה שהיא יושבת על הכורסא לידי ואני חותכת לה את החביתה, מה עשתה השובבה? היא החליטה שהיא רוצה לשבת עלי ולאכול עלי,…
הבוקר עשינו צ'ק אאוט מהמלון בבוקרשט ויצאנו לדרך לבית-כפר של דוד שלי ואלי במוגורה (Magura), כפר קטן וחמוד, כ 95 ק"מ צפון מזרח מבוקרשט. עשינו על האש, נדהמנו כשראינו שם 2 גורים מחכים לנו בשער. כלב וכלבה חמודים נורא, מי שמכיר את הבנות כבר יודע שהבנות מפחדות מכלבים אבל תוך כמה דקות הן לומדות להתמודד איתם יפה. דווקא היום נגה הראתה אהבה גדולה לכלבים ולא פחדה בכלל. האכילה אותם, דיברה אליהם הרבה והסבירה להם שהם רעבים וחייבים לאכול. זה הלך משהו כמו: "אתה רעב? רוצה לאכול? כן? טוב. הנה. קח." מתוקה כל כך! הילה כמובן באדישות שלה, אכלה יפה מה…
הבוקר נמרחנו לנו במלון ואחרי כמה שעות יצאנו לנו לטייל בפארק הכי יפה לדעתי ברומניה, פארק הרסטראו (Herastrau), פארק עצום, עם אגם גדול, אלא שכשהגענו אליו הבנות נרדמו באוטו. בנסיעה הן היו כל כך עצבניות עייפות ורעבות, אז אמרנו שדבר ראשון נלך לתת להן לאכול ואז נתחיל לטייל. אבל תוך כדי בכי נרדמו מעייפות. שמנו אותם בעגלה (כבר אמרתי שטוב שיש עגלה??) ואחרי כחצי שעה בפארק שאני וחיים טיילנו הבנות התעוררו. הורדנו אותן מהעגלה והתחלנו לצלם אותן בין הפרחים היפיפיים! המשך…
קמנו ב 7:40 מותשים לחלוטין, הלכנו לאכול ארוחת בוקר שהייתה נחמדה, לא מעבר לזה, אבל גם המחיר לא היה בשמיים כך שלא ציפיתי לוואו. 35 לאיי לאדם, יוצא בערך 40 שח. הבנות בחינם. הלכנו לבית של סבא שלי וחיים המשיך לנסוע לביקור באינטל בבוקרשט, אם כבר אנחנו נמצאים כאן אז הוא החליט לבקר צוות שהוא עובד איתו כדי להכיר. סבא שלי והבנות התקרבו לאט לאט יותר ויותר וזה היה ממש כייף לראות את זה! המשך…