רומניה 2012 (יום 3) – 22/9/2012 – הרסטראו
הבוקר נמרחנו לנו במלון ואחרי כמה שעות יצאנו לנו לטייל בפארק הכי יפה לדעתי ברומניה, פארק הרסטראו (Herastrau), פארק עצום, עם אגם גדול, אלא שכשהגענו אליו הבנות נרדמו באוטו. בנסיעה הן היו כל כך עצבניות עייפות ורעבות, אז אמרנו שדבר ראשון נלך לתת להן לאכול ואז נתחיל לטייל. אבל תוך כדי בכי נרדמו מעייפות. שמנו אותם בעגלה (כבר אמרתי שטוב שיש עגלה??) ואחרי כחצי שעה בפארק שאני וחיים טיילנו הבנות התעוררו. הורדנו אותן מהעגלה והתחלנו לצלם אותן בין הפרחים היפיפיים!
הלכנו לאכול את האוכל המסורתי הידוע שלנו קבבים רומניים, לא מוותרת עלייהם בשום אופן!! הבנות נהנו מאוד מהקבבים אחרי שהסכימו לטעום, זה בא על צלחת חד פעמית עם שתי שיפודים תקועים באמצע, כנראה נגמר להם הקיסמים, חרדל (נגה הפתיעה אותי כי היא אהבה עם חרדל כל קבב) וקצת לחם. נגה מפתיעה אותי כמה שהיא דומה לי, אוהבת שום, בצל וחרדל. הילה לא אהבה את החרדל אהבה התלהבה מהקבבים נורא! אחרי שבבוקר החלטתי לרשום כל מה שנכנס לי לפה שכחתי די מהר מזה, ואכלתי עם מצפון. אני חושבת שתוך 3 ימים עליתי קילו אפילו שניים. מדהים עד כמה קל לעלות במשקל וכמה קשה זה לרדת! אחרי הקבבים (אכלתי שניים וחצי) החלטתי שזהו, מעכשיו אני הולכת לאכול עם ספירת נקודות. אמרתי את זה, ותוך 2 דקות ראיתי דוכן של סופגניות קטנות ומתוקות (gogosi), אני אקנה לבנות, כן בטח, הבנות אכלו את השוקולד מעל ואני את הסופגניות. חיים לא הסכים לעזור לי בנטל ונאלצתי לסבול ולאכול הכל לבד.
אחרי הסבל הנוראי הזה שלא יכולתי להתאפק, הרגשתי רע מאוד. אבל לא עד כדי כך… ראינו שהסירה שעל האגם הולכת להפליג ורצנו מהר עם הבנות לשם. כמובן שאמרו לי שהיא יוצאת תוך דקה וחיכינו שם בערך 10 דקות… ספינה שעושה סיבוב סביב האגם 30 דקות הפלגה תמורת 5 לאי לאדם, יוצא פחות או יותר 6 שח. ילדים עד גיל 12 חינם. ההפלגה הייתה מקסימה והבנות נורא נהנו, בעיקר להוציא את הראש החוצה מהסירה ולשמוע את הצעקות מאתנו שזה אסור.
אחרי ההפלגה אמרתי נלך קצת ברגל שנוריד את כל הזבל שאכלנו, לא הלכנו רחוק מדי וראינו צמר גפן מתוק, מי שמכיר אותי טוב יודע שאני לא יכולה לעמוד בפיתוי של צמר גפן!! וקיבלתי אחד ענק!! לפחות בזה כולנו השתתפנו כך שלא כל הנקודות עלי.. חחח (האמת שדווקא צמר גפן זה לא כזה נורא מבין כל המאכלים שאכלתי עד כה, כולה כפית אחת של סוכר לכל העסק, היא הכינה אותו מולי כך שראיתי כמה היא שמה).
יצאנו מהפארק מותשים לחלוטין, אני הרגשתי בחילה נוראית מכל הזבל שאכלתי ועם מיגרנה קלה. החלטנו ללכת לקניון באנאסה (Baneasa Shopping City). נראה לי שכל יום מפוצץ שם אבל עכשיו בסופ"ש כל היום ככה. הגענו לשם כבר מותשים ועייפים, כל נסיעה כזאת ממקום למקום היא בערך חצי שעה, כך שלא היה לנו כוח ללכת למלון להשכיב את הבנות לישון (הן נרדמות רוב הפעמים שנוסעים באוטו). בקיצור, טיילנו שם, עשינו קניות בסיסיות בקארפור, יש בו הכל. היינו צריכים קצת שמפו סבון וכאלה. הבנות שוב נרדמו, ובאמצע הילה התעוררה, חלק מהקניות עשיתי עם נגה ישנה בעגלה, ואמרתי לעצמי שדי, הגיע הזמן לחפש אוכל בריא. לא להאמין, אבל אני ממש התחננתי לעגבניות ומלפפון!!! לא יכולתי יותר, בימים האחרונים אני אוכלת בשר, פסטה, ביצים, לחם, פסטרמות וגבינות אבל אין לי לא פרי ולא ירק! אני התחננתי לקצת ירקות. וקניתי סוף סוף, ולארוחת ערב חיפשתי משהו עם סלט, כמובן שזה היה חייב להיות לצד פיצה, ממש בלי קלוריות.. התבאסתי שוב, אני לא מצליחה לצאת למסעדה ולמצוא משהו לא משמין או יותר בריא. היה סלט חופשי חופשי ב 15 לאי, שזה כלום, אז לקחתי מהכל אבל בעיקר מלפפון, והבנות נשנשו בכייף! הפסטה המוקרמת בתנור עם 3 סוגי גבינה זה לא לי, אני רק טעמתי רבע ממנה כדי לראות שהיא לא מקולקלת. קרבונרה זה נקרא ויש בה גם חתיכות בשר ואת כולם נתתי להילה ואז נגה נזכרה שבעצם גם היא רוצה לטעום והחליטה שטעים לה, אז נשאר לה עוד קצת ממה שהילה השאירה. אכלו ממש יפה! השתוללו להן שם עם שאר הילדים שמדי פעם זרקו להן איזה משפטים ברומנית והן צוחקות או מסתכלות בהן עם עיניים של "מה אתה מדבר כמו תינוק? אני לא מבינה כלום".
לא קל ללכת למסעדות עם בנות קטנות, אין להן סבלנות ועם אתה אומר להן שהולכים לאכול והן מרוצות מהעניין הן מין הסתם מצפות שיהיה אוכל בשולחן מוכן. אבל צריך הזמין, ואז מגיע אחרי רבע שעה, 10 דקות, בשבילן נראה כמו שעתיים. בינתיים הן מתרוצצות שם ולפעמים אחת הולכת לכיוון הרחוק של המדרגות נעות ואז אחד מאתנו (חיים) רץ אחריהן. ועד שהאוכל מגיע סוף סוף ואני עושה טעות וקוראת להן מוקדם מדי, האוכל רותח ואני אומרת לא לגעת. מסכנות שלי. ממש קשה עם ילדים בכלל בכל מקום, בפארק למשל, לשים לב כל חצי שעה הבנות צריכות פיפי, מה לעשות שדווקא השנה החצופים החליטו לקחת את כל השירותים כימיים???
ואם כבר אפשר לקטר והתחלתי, אז נורא קשה כשמישהי צריכה פיפי יחד עם השנייה, ושתיהן רוצות על הסיר הנייד ואף אחת לא מוותרת לשנייה. ובמיוחד קשה כשאתה עייף ומת לישון ושומע את הבכי שלהן ומנסה להרגיע ולהסביר את המצב, למרות שאתה מבין שהבכי הזה הוא בגלל עייפות שלהן ורעב. נו טוב, העיקר שעברנו את זה.
אחרי ארוחת הערב החלטנו ללכת למלון כי כבר היה השעה שמונה בערב. הילה נרדמה ונגה הייתה ערה. אבל נרדמה מאוד מהר אחרי בקבוק חלבי בטמפרטורה של החדר (לומר את זה ברומניה לא נשמע מוזר כל כך משום מה…)
ציפיות ותוכניות למחר:
לאכול בריא יותר, לשים לב לפרטים גם עם יש בכי ורעש מהבנות, הבריאות שלנו שווה הרבה יותר!! לקחת את עצמי בידיים ולהתחיל לשמור על עצמי והבנות כמובן! מחר נוסעים למוגורה, בכפר איפה שדוד שלי קנה בית, נעשה על האש (להשתדל לאכול רק עוף) סלטים ומים! ומשם אחרי צהריים להמשיך נסיעה של 3 שעות עד לבראשוב, בתקווה שהבנות יירדמו בדרך. לוקחים את סבא אתנו!
בינתיים נשמע שאתם נהנים ואני מקווה שתצליחו לשמור על הפה ועל ההישג שלכם עד כה. אני רוצה אתכם חתיכים ורזים! 😉