הבוקר התעוררנו מאוחר נורא, עשר בבוקר!! אפילו אני, שהתבאסתי שפספסתי את ארוחת הבוקר שלי. התחלנו לאט לאט להתעורר ולהתחיל להכין את המזוודות שלנו, הבנות השתוללו להן עם משחקים והיה אווירה קצת לחוצה. לקראת הצהריים סיימנו לארוז ונגה התחננה לאוכל, אמרנו שזהו לוקחים אתן ישר לפארק צ'ישמיג'יו שזה ממול המלון שלנו ונלך לאכול שם ארוחת צהריים חמה וטעימה. המשך…
את הבוקר התחלנו בללכת לעשות כביסה פעם אחרונה (לא נעים להגיע הביתה ולפתוח מזוודה מלאה בריח לא נעים…) אחריה הלכנו לסבא שלי כדי לבלות איתו את היום האחרון בבוקרשט. הבנות כבר התרגלו לסבא והן אפילו מבקשות לראות אותו וזה עושה לי טוב בלב! ניסיתי להרדים אותן אצלו לשנת צהריים, חייבת לציין שלהרדים את הבנות במקום זר ובכל פעם מקום אחר ולא קבוע זה נורא קשה! אבל נורא… ובמיוחד כשהן שתיים! אחרי כמה נסיונות כושלים שלנו להרדים אותן, חיים הלך לקחת את הכביסה שכבר הייתה מוכנה. תמורת 55 ש"ח בערך שווה לתת להם לעשות לך 2 מכונות כביסה כולל יבוש וקיפול…
הבוקר החלטנו לנסוע לגן החיות בבוקרשט (Gradina Zoologica Bucuresti)! בדרך לאוטו הרגשנו קור נוראי, ממש קר לקחת בנות קטנות לטייל ברגל שם שעות. התלבטנו מה כדאי לעשות והחלטנו שכן ניסע לשם ונלבש מעילים חמים ונקווה שיהיה טוב. המשך…
הבוקר התעוררתי כרגיל מאוחר נורא, חיים נשאר עם הבנות ולא הצליח להתעורר כל כך לכן רק אני ירדתי הבוקר לארוחת בוקר לבדי. התארגנו ויצאנו מוקדם! (11 בבוקר). נסענו ל Slanic Prahova למכרה מלח מאוד חביב עלינו שנקרא Unirea! תמורת 16 לאי לאדם (ילדים בחינם) אתה נכנס למעלית כורים, מעלית שאני פקפקתי בה לאורך כל הדרך עד למטה, אתה לא בטוח שאתה תשרוד עד למטה, באמצע הדרך האוזניים שלך מתחילות להשמיע קולות ורעשים, המעלית מתחילה לזוז מצד לצד ולפגוע בקירות עוד שנייה המעלית תקרוס ואתה איתה! מפחיד רצח!! לא לבעלי לב חלש… המעלית מורידה אותך 200 מטר מתחת לאדמה במשך דקה…
הבוקר קמנו מאוחר, אני ירדתי לארוחת בוקר עם נגה וחיים נשאר עם הילה לישון עד 10. ב 12 היינו מכנים סוף סוף ליציאה מהמלון (אחרי שאני נרדמתי לאיזה כמה דקות מרוב לחכות ולחשוב לאן נוסעים בכלל). החלטנו ללכת לגן החיות וכשכמעט יצאנו קיבלתי שיחת טלפון מהקבלה: מישהי שהיא חברה של אבא שלי אומרת שהיא למטה מחכה לי ושיש לה כמה רעיונות מה לעשות בבוקרשט עם ילדים קטנים. טוב, ירדנו והיא הייתה עם הנכד שלה בן השנתיים ו 4 חודשים, חביב מאוד. טיילנו איתם לגן הצמוד של המלון פארק Cismigiu, מין הסתם התוכנית של ללכת לגן חיות ירד מהפרק כי הם…
אחרי יום מטורף שהיה אתמול היום נגמרו לנו הכוחות והחלטנו לקחת לעצמנו את הזמן ויצאנו רק ב 11 מהמלון והלכנו לבלות את כל שארית היום בקניון בבנאסה (Baneasa Shopping City), הקניון נמצא ביציאה של בוקרשט בדרך לשדה התעופה. מתחיל להיות די קשה הטיול עכשיו, מרגישים געגועים עזים לארץ, לבנות הכי קשה אולי בגלל זה לנו קשה גם. בגלל שיש ימים קרירים פה אני לוקחת את המסלול שלנו למקומות סגורים ופחות בחוץ. היינו במשחקייה מקסימה, המחירים פה מטורפים!!! בדרך כלל לוקחים 10 לאי לילד וכאן לקחו 30 לאי לכל היום. כמובן שהיינו רק שעה ונמאס להן, אבל זה המחיר… ונורא רציתי…
הבוקר היה קר נורא, 6 מעלות בחוץ ושמיים אפורים. החלטנו לעזוב את העיר סיביו יום קודם ולחזור לבוקרשט הגדולה. כל הדרך עד לבוקרשט עברנו דרך כפרים קטנים ומקסימים, נוף ירוק שרוע לפנינו לאורך כל הדרך, בתים קטנטנים ולכל אחד גינה משלו, גפן מעל לחלונות והשערים מזכירים את הבית של סבא בכפר. פשוט לנשום ולקחת לנפש את כל היופי הנפלא הזה!! הבנות התחילו לבכות ולהתבכיין באיזשהו רגע והחלטנו שזה בדיוק הזמן לחפש לנו מקום לאכול ארוחת צהריים. המשך…
היום הבנות קמו ב 9:30 בבוקר, ישנו 11 שעות רצופות!! אומרים שזה כנראה האוויר בהרים בגלל זה ישנים יותר. היום הכנתי בעצמי את ארוחת הבוקר, וזה ממש נחמד! הילה כבר יומיים מתלוננת בבכי שכואב לה בצד שמאל איפה שהכליות והצלעות. לכן הבוקר הרמנו טלפון לרופאה שלה בארץ והתייעצנו טלפונית מה עושים. היא אמרה שיש שתי אפשרויות: או שהיא בסוג של עצירות בגלל שהיא לא אוכלת ירקות כמעט רק במרקים, ואז היא מפעילה הרבה לחץ בבטן וכל האזור שם אולי תפוס. או שיש איזו התחלה של דלקת בשתן כי היא אומרת שיש לה פיפי אבל לא מוכנה לשחרר. אז המלצתה היא…
הלילה עבר יחסית בסדר, יחסית משום שבאמצע הלילה התעוררתי עם נגה שבאה אלי פתאום ומלטפת לי את הפנים ואז מתכרבלת לה בתוכי ולא מפסיקה לזוז. אמרתי לה שתרד מיד למיטה שלה ולא הסכימה אז העברתי אותה לאבא שלה. חחח… הוא כמובן שאין לו כוח להעביר אותה אז התכרבל איתה ותוך שנייה נרדמו יחד. אחרי בעיטות בפנים כמה כמה פעמים במשך הלילה, תקיעת אצבעות של נגה בעיניים שלי רק חמש פעמים שאני זוכרת, משיכה בשמיכה שלי ועוד כמה פרטים שאני כבר לא כל כך זוכרת, אפשר לומר שהיה לילה סביר והגיע הבוקר סוף סוף. התעוררתי למרבה הפלא לפני כולם ב 8…
הבוקר ארזנו מזוודות והתחלנו את הנסיעה לכיוון סיביו! אבל לפני שאתחיל לשתף אתכם בחוויה של היום אני חייבת לכתוב כמה מילים על שלשום ששכחתי. אז מתברר שיש כאן כמה וכמה דוכנים של שווארמה, כמובן שאף אחת לא טעימה כמו שלנו אבל הם מנסים. רוב השווארמה כאן מעוף, הבודדות שהן מפרה (אחת למשל שחיים ניסה) הן חיקוי עלוב מאוד של שווארמה, יש לה טעם, ריח ומרקם של טופו!! ממש מגעיל שאפילו לא הסכמתי לטעום. ומי שמכיר את חיים יודע היטב שהוא אף פעם לא יניח לצלחת שלו להיות חלקית, והפעם היה כל כך נוראי הטעם שהוא אכל רבע, וגם זה בקושי!…