רומניה 2012 (יום 23) – 12/10/2012 – בוקרשט
הבוקר החלטנו לנסוע לגן החיות בבוקרשט (Gradina Zoologica Bucuresti)! בדרך לאוטו הרגשנו קור נוראי, ממש קר לקחת בנות קטנות לטייל ברגל שם שעות. התלבטנו מה כדאי לעשות והחלטנו שכן ניסע לשם ונלבש מעילים חמים ונקווה שיהיה טוב.
הנסיעה הייתה ממש נחמדה, כל הדרך ראינו גשרים ומנהרות, שרנו שירים, צחקנו וכו'. הגענו לשם והתחיל להיות מעונן, עלות כניסה לנו 16 לאי לאדם, ילדים עד גיל שנתיים חינם. אף אחד לא אמר לי שאני צריכה לומר את הגיל המדויק של הילד לכן אמרתי תאומות בנות שנתיים ושני מבוגרים. ראינו המון חיות ממש מגניבות כמו אריה, נמרים, חתולים גדולים שונים, בקיצור יש תמונות שאני אעלה לפייס בהמשך. היו גם טיגריסים סיביריים יפים ומרשימים, דוב שהחליט ללכת לישון ולהיכנס למערה בדיוק שרצינו לראות אותו, סנאי, בואש… חיות שלא יוצא לי לראות תמיד. לא יודעת מי התלהב יותר, חיים או הבנות. כמובן שעד לסנאי, אני חולה על סנאים!! Veverita!! כמובן שבאמצע ההתלהבות שלנו להראות לבנות את כל החיות שיש שם התחיל טפטוף שתוך 5 דקות הפך לגשם וכבר לא יכולנו לטייל עוד.
הלכנו לאכול ארוחת צהריים ב Baneasa שאנחנו כל כך אוהבים, (שתי דקות נסיעה מהגן חיות) הילה ביקשה הפעם במפתיע, מי יכול לנחש? לא, דווקא לא פסטה, ולא, דווקא לא פיצה כרגיל, אלא עוף! יופי, יש לנו כיוון, לא רצינו מסעדה כי אין לבנות סבלנות רצינו משהו על הדרך, הלכנו ל KFC שהיה ממש חביב! המשכנו משם ל Carrefour כדי לעשות קצת קניות לבית שלנו וחזרנו לאוטו בתקווה שהבנו יירדמו סוף סוף
המשכנו לבקר את סבתא שלי בבית הקברות. בית הקברות ממוקם קרוב לשכונה בה אני גרתי כשהייתי ילדה קטנה. הבנות ישנו באוטו, לכן רק אני נכנסתי לבית קברות. קשה לי כל כך בלעדיה, היא הייתה כמו אמא השנייה שלי. עד היום האחרון שלה.
בקיצור, משם התוכנית הייתה לנסוע לסבא שלי ולהיות איתו עוד קצת אבל הוא היה עסוק בהכנות של החמוצים לחורף. חחח תמיד זה משעשע אותי, כאילו אי אפשר להכין ביום אחר. ואיך זה מעסיק את הרומנים פה ואיך הם מתרוצצים כאילו מי ישמע.. אז החלטנו שלא נפריע לו וניסע לקניון שראינו בדרך ושעוד לא היינו בו (Plaza Romania). ואוו מדהים לדעת כמה קניונים יש בבוקרשט!! קניון ממש חביב, הבנות הלכו לשחק קצת במשחקייה )בתשלום כמובן(, ונמאס להן אחרי חצי שעה. לקחנו אותן לחפש אוכל. בדרך דיברתי עם אחותי קצת בטלפון וחיים חיפש משהו באינטרנט ולא שמנו לב שהילה טיפסה בחזרה על כורסא שחיים כבר הוריד אותה פעם משם, והפעם גם נגה עלתה, וכרגיל הן רבו קצת והילה דחפה אותה על הרצפה והיא עשתה סלטה יפה באוויר ונחתה על הגב והראש על הרצפה. נשמע כואב? אכן היה מאוד כואב.
אחרי רבע שעה של בכי ויללות ודמעות של נגה ללא הצלחה להרגיע אמרתי אולי היא גם רעבה כי לא אכלו מהצהריים, החלטנו ללכת לאכול בפיצה האט ולקחת להן פסטה. נגה עדיין התלוננה שכואב לה הראש ושהילה עשתה לה. כבר התחלתי לומר לחיים שמשהו לא בסדר עם נגה וכדאי שיבדוק אותה המישהו. בדיוק דקה אחרי המשפט שלי היא הקיאה את נשמתה על חיים ועל הרצפה. הלכתי לשטוף לה פנים ולהרגיע אותה. חזרנו שמחות ומאושרות שהכל מאחורינו והכל טוב ויפה אז בואו נלך כולנו לאכול יחד ונעבור את זה. אלא שאחרי כמה דקות היא נרדמה. מכה ואז הקאה שאחריה הירדמות… מוזר מאוד, כבר מנורה אדומה נדלקה אצלי. מהר טלפונים לגיסות שלי, מה עושים למי כדאי ללכת וכו'. אחרי הרבה לחצים ופחדים (בעיקר שלי) החלטנו שכדאי ללכת שמישהו יראה אותה. המלצר נתן לי המלצה על בית חולים פרטי טוב שיש לו מרפאה רק לילדים.
בדרך לאוטו היו מדרגות והתלתול של המדרגות העיר את נגה. היא התעוררה שמחה ומאושרת, אמרתי יופי השינה הזאת עשה לה רק טוב אולי כדאי ללכת ישר למלון ולוותר על הבית חולים. נגה ביקשה לעשות קקי, אמרה שהיא חייבת קקי, ואז למדנו שכשהיא אומרת קקי זה אומר להקיא כי כואב לה בבטן. שמתי אותה על הסיר הנייד שלנו ולא יצא כלום רק טיפונת פיפי. ואז פתאום… בום טראך, מה קרה? נגה הקיאה את נשמתה. מסכנה נוגיצה שלי הקטנה. כמה היא סובלת. אני נכנסתי בין שתיהן באוטו וניסיתי להרגיע אותה. היא לא בכתה כבר, הייתה רגועה ושמחה שאני לידה.
הנסיעה הייתה בסדר, אחרי כחצי שעה של נסיעה כמעט הגענו לשם היא שוב הקיאה באוטו, הייתי ערוכה כבר להקאה עם שקית וטישו לידי. היא הבינה כבר שהיא מרגישה לא טוב והיא הולכת להקיא, היא החזיקה אפילו את השקית ביד. ממש ילדה גיבורה!!
הגענו לבית החולים, שילמנו 140 לאי על ייעוץ רפואי. אצל הרופאה כמובן שנגה הקיאה שוב. הרופאה טענה שהיא לא רואה שום דבר אצלה ושכדאי לנו ללכת לייעוץ של נוירוכירורג בגלל שיש לה כאבים בראש ובאוזניים ובגלל ההקאות ושהיא נרדמה מיד אחר הקאה. לא אהבנו לשמוע את זה ודי התבאסנו שעכשיו אנחנו צריכים לנסוע לבית חולים אחר שהוא לא פרטי אלא ממשלתי ומהסיפורים שאני שמעתי על בתי חולים ממשלתיים אני ממש לא רציתי לדרוך שם. אבל זה מה יש ונגה זקוקה לייעוץ עכשיו. אז הלכנו.
הגענו לבית החולים הממשלתי וכמובן שנגה שוב הקיאה באוטו (בתוך שקית). נכנסתי ללחץ, איך שנכנסתי עשיתי את עצמי ראש קטן, אני מחו"ל אני לא יודעת איך הפרוצדורה פה ומה אני צריכה לעשות, למי לפנות והם כבר הפנו אותי לבד. לכי לפה ותחזרי אלי, לכי לשם ותכנסי מיד. תהליך מהיר מאוד בגלל שילדים קטנים לא מחכים ונכנסים ישר (מזל!). נכנסתי לחדר עם שולחן ובו 6 אנשים יושבים עם חלוקים ירוקים, חלקם לבנים מסביב לשולחן גדול ומלא טפסים על השולחן מפוזרים. כולם מדברים בבית אחת על פציינט אחד ואז עוברים לפציינט שני וכך הלאה. בלאגן אחד גדול. בערך 7 מיטות ובכל מיטה חולה, כולם נראים די רע. ואני עומדת שם בפתח הדלת מבוהלת לא יודעת מה יהיה.
ניגש אצלי מישהו עם חלוק ירוק, הציג את עצמו ואמר שהוא הנוירוכירורג ושאל מה קרה לילדה. הסברתי, הוא הסתכל עליה קצת ואמר שהיא נראית בסדר אבל אי אפשר לדעת אם יש משהו אצלה בראש או לא לכן הוא ממליץ על CT. הוא גם אמר שזה אומר קרינה וזה לא משהו לגיל קטן, זה גם אומר שאם היא לא תשכב בשקט על המיטה יהיו חייבים להרדים אותה וזה עוד משהו שלא נעים ולא בריא. הלכתי להתייעץ עם חיים שחיכה לי בחוץ כי אסור להיכנס יותר מהורה אחד בפנים בגלל העומס. החלטנו שמשום שעברה שעה ורבע מההקאה האחרונה שלה יכול להיות שהכול בסדר איתה. בכל מקרה של הקאה או משהו אחר לא רגיל נחזור אליו. בינתיים אסור לה לשתות, אסור לה לשכב ישר אלא על כרית שתהיה טיפה מוגבהת ולמחרת שתתחיל לאט לאט בשתייה ובצהריים להתחיל במשהו יבש.
הגענו חזרה למלון בחצות בלילה עייפים נורא ואני אישית לא רגועה עדיין. אני מבואסת נורא שהילה דחפה אותה אבל עוד יותר מבואסת שלא שמנו מספיק לב אליהם שהם השתוללו. מקווה שהיא תעבור את הלילה בשינה עמוקה ולא תתעורר ולא תקיא. מחזיקה לה אצבעות שתבריא ותרגיש טוב עד הבוקר!!
לסיכום יום מקסים שהתחיל טוב, והסתיים פחות טוב. אני שמחה שכרגע היא ישנה ומתפללת שבאמת עשינו החלטה נכונה שלא לקחנו אותה לסי טי!
לילה שקט לכולם והמון בריאות!!