רומניה 2012 (יום 17) – 6/10/2012 – סיביו
הלילה עבר יחסית בסדר, יחסית משום שבאמצע הלילה התעוררתי עם נגה שבאה אלי פתאום ומלטפת לי את הפנים ואז מתכרבלת לה בתוכי ולא מפסיקה לזוז. אמרתי לה שתרד מיד למיטה שלה ולא הסכימה אז העברתי אותה לאבא שלה. חחח… הוא כמובן שאין לו כוח להעביר אותה אז התכרבל איתה ותוך שנייה נרדמו יחד.
אחרי בעיטות בפנים כמה כמה פעמים במשך הלילה, תקיעת אצבעות של נגה בעיניים שלי רק חמש פעמים שאני זוכרת, משיכה בשמיכה שלי ועוד כמה פרטים שאני כבר לא כל כך זוכרת, אפשר לומר שהיה לילה סביר והגיע הבוקר סוף סוף. התעוררתי למרבה הפלא לפני כולם ב 8 בבוקר ולא ידעתי מה לעשות, מכיוון שידעתי שהבנות הולכות להתעורר תכף ולבקש חלבי של בוקר אמרתי כדאי ללכת להתלבש ולרדת למטה להרתיח מים… אבל… כל קר בחוץ ולא היה לי כוח לזוז, אז נשארתי לפטפט בסקייפ עם אבא שלי. אכלנו ארוחת בוקר שלא הייתה מי יודע מה, הביציים כאן ממש טריות וטובות, החלמון כתום יפיפה, כמה פרוסות של פסטרמה וטיפונת ירקות. בשביל ארוחה כזאת אני יכולה ללכת לסופר ולהכין לבד.
אחרי ארוחת הבוקר יצאנו לנו השכם בבוקר ב 11:15 ועוד חושך בחוץ… חחח. נסענו מרחק של 9 דקות כדי להגיע למוזיאון הכפר של סיביו (ASTRA National Museum Complex). זהו מוזיאון מאוד גדול (שהוא בעצם קומפלקס של ארבעה מוזיאונים) וקראנו באינטרנט שזהו המוזיאון הפתוח הכי גדול באירופה. עלות של 35 ליי לזוג כולל 5 ליי למצלמה, אם רוצים לצלם כמובן. הבנות חינם. היה מזג אוויר מושלם לטיול רגלי! שמש נעימה וחמימה, בצל היה קריר מאוד ונעים. טיילנו לנו בין המוני עצים ואני התחלתי לרקוד לי באמצע הדרך והבנות ביקשו באיזשהו שלב לרדת מהעגלה ולהצטרף אלי בריקוד ושירה עד למטה. לאורך כל הדרך המפותלת אנחנו שרות לנו בכיף ובשמחה ואז לפתע, אחרי כשתי דקות, הגענו למטה ונפתח לפנינו אגם גדול מדהים, עם ספסל בצדו האחד, אחרי זה בשביל שמוביל אותך אל תוך תחילת המוזיאון של הבתים הקטנים של הכפר, ישנם כמה מקומות עצירה לדייגים שרוצים לדוג שם דגים על דק מיוחד לזה.
אתה ממשיך ללכת סביב האגם ואז מתחיל בעצם המוזיאון עצמו. בתים מכל רחבי רומניה, בעיקר מסיביו, לקוחים מאותן הערים ופשוט הניחו אותם שם, חלקם העתיקו וחלק לקחו את הבתים עצמם.
זיכרון ילדות – מדהים להיזכר בילדות שלי, בתור ילדה קטנה ועד גיל 15 בערך אני ואחותי היינו בחופשים נשלחים לכפר כדי לעבוד קצת ולהעריך את החיים ואת האוכל שמגיע לנו לצלחת. סבא היה קם ב 4:30 בבוקר כי ב 5 היה כבר מוציא את הפרה החוצה לאכול דשא, אני הייתי צריכה לנקות את החוץ של הבית, לשטוף כלים מדי פעם, להאכיל את החיות יחד עם אחותי הקטנה, וכשהיה תירס זאת הייתה העבודה המועדפת עלי למרות שהייתה הכי קשה, לפתוח גרגר גרגר עם מפתח מיוחד שפותח את התירס ולהאכיל את התרנגולות בזה. היינו עושים שקים ענקיים שמגיעים לגובה של מטר ועשרים בערך. הרצפה לא הייתה ריצוף רגיל אלא מבוץ ייבש. אסור היה להיכנס רטוב לתוך הבית כי אז לא היה לך איך להיפטר מהבוץ שהיה נוצר. אין מקלחת, אתה מוציא מים מהבאר מרתיח בכלי הכי גדול שלך מים ומכניס לתוך הבית, על הרצפה מניח 3, 4 שטיחים עבים במיוחד ועלייהם את הגיגית הכי גדולה שלך, בתוך הגיגית אתה נעמד ושם מנסה איכשהו להתרחץ אם זה מצליח לך. אסור להשפריץ אפילו טיפה. לכן לא מתרחצים יותר מפעם בשבועיים שלושה.
קשה להסביר את הריח שהיה בתוך הבית, בגלל שהבית לא עשוי מבטון רגיל שמשתמשים היום והבתים היו של הכפר, הם מסוג שונה שאני לא יודעת אותו אבל כנראה שזה מה שנותן לבית את הקירור הפנימי שלו. יש כמובן אח, ויש כמובן כיריים על האח ויש עוד תנור וכיריים בחוץ בחצר, כרגיל. אם יש גשם מבשלים בפנים ואם לא, אז בחוץ. רוב האוכל מכינים בחוץ. סבא שלי ממולדובה, ואחותו נשארה לגור שם עד יום מותה, סבא עזב לבוקרשט ושם פגש את סבתא שלי והתחתן.
המשכנו לטייל בין בתים לבתים ואז נגה ראתה שיש ברווזונים חמודים לבנים שהולכים להם צפופים אחד לשני, כמובן שנגה לא יכולה להתעלם מהעובדה שהם מתוקים נורא והלכה לומר להם שלום, הם ברחו ממנה היא רדפה אחריהם, בקיצור תענוג גדול שצולם ותועד כמובן במצלמה! אחרי הליכה של שעה בערך נהיינו רעבים ומצאנו שם מסעדה קטנה וחמודה נורא באמצע היער הפתוח, עם 15 שולחנות בערך פרוסים לאורך עם ספסלים גדולים, הבנות נהנו כרגיל מצ'יורבה טובה וטעימה עם הרבה לחם, אחרי הארוחה הבנות נרדמו די מהר בעגלה לשנ"ץ. אנחנו המשכנו לטייל שם לאיטנו עד שהגענו לכניסה למוזיאון ושם התיישבנו על ספסל בצל וחיכינו שהבנות יתעוררו.
לסיכום, היינו במוזאון כמה שעות טובות, היה ממש נחמד וכייף! החלטנו להמשיך ולנסוע עוד מרחק של עשר דקות משם לקניון. קשה לי לקרוא לזה קניון כי זה לא כל כך, אין שם הרבה חנויות בגדים יש הרבה רשתות סופר. אני לא מצליחה להבין למה הם עושים תחרות גדולה כל כך ביניהם. יש את קארפור, קאופלנד, ריאל, פני. 4 סניפים גדולים מאוד, נניח כמו סניף רמי לוי אצלנו – תכפילו את הגדול. אפילו תשלשו אותו! כל חנות היא עצומה בגדול שלה! איזו תחרות!!
כשסיימנו לטייל במתחם ראינו משחקייה חמודה לילדים ב 10 לאי לילד לשעה, אני נשארתי עם הבנות ושלחתי את חיים לענייניו. כמובן שאי אפשר ללכת למשחקייה ולא לפספס פיפי… הילה עשתה פיפי 5 פעמים בחצי שעה!!! ולא תגידו שתתה מי יודע כמה בקבוקים שנייה לפני.. אחרי שעה הבנות היו לא רעבות אלא מורעבות בטרוף!! מזון מהיר בכל המתחם הענק הזה, שאגב מתחבר ולא צריך לצאת החוצה ולהיכנס שוב למתחם אחר – אין. יש כמה מסעדות אבל חם נורא בכל הקניון הזה, אין מזגן ואני התבשלתי מחום. המשכנו לטייל שם במהירות ולחפש אוכל מהיר לבנות, עד שהגעתי כמעט לסוף המתחם ואז התבאסתי שלא ישבתי איתם כבר באחד המסעדות וזהו.
בסוף נכנסו לקארפור וקנינו קצת פולקה עוף שהם נהנו מהם וקצת צי'פס שלא אהבו ונזרקו לפח הקרוב. עשינו קניות מצומצמות כולל פסטה ורוטב מוכן לארוחת ערב שהחלטתי להכין בעצמי לבנות כי הילה נורא רצתה פסטה, ויצאנו משם בטיל לאוטו. חזרנו לפנסיון והכנתי להן פסטה עם רוטב עגבניות וזיתים ירוקים. איכס… לא אוהבת, אבל אני מוכנה לסבול בשביל הבנות העיקר שהן ייהנו. הבנות אכן טרפו את זה וביקשו עוד מנה. אכלו בסך הכל שתי מנות גדולות ויפות. סיימנו רק שלושתנו חצי חבילת פסטה! חיים לא היה רעב. שתינו, אכלנו, אפילו קיבלו מעדן לקינוח, חיים לקח אותן למקלחות, אני שטפתי כלים, הכנתי בקבוקים, חיים הרדים – עבודת צוות ממש! בסוף נקבל צל"ש! חחחח
לסיום, הבוקר היה מקסים במוזאון, הערב היה סביר.. הלילה מושלם. ארוחת הערב הייתה תותחית, פשוטה וטעימה, מהירה להכנה וטריה כי אני הכנתי אותה. כמה נחמד זה להכין לבד!! מתגעגעת למטבח שלי… או… המטבח שלי… המיטה שלי, האמבטיה שלי, המרפסת שלי… הכביסה שלי… אוי כמה געגועים… עוד שבוע אני חוזרת! כייף נורא חו"ל, אבל אין כמו הבית!!