הבוקר לקחנו את עגלת התאומים וירדנו למטה לרחוב הראשי לקחת מונית למוזיאון הזואולוגי (Muzeul Zoologic). הנהג הסתכל כאילו אני עובדת עליו, הוא אמר שהמוזיאון ממש בעליה של הרחוב למעלה ולא כדאי לנו לקחת מונית עד לשם כי זה לעשות סיבוב גדול, אז הלכנו ברגל. הליכה של משהו כמו עשר דקות והגענו לשם. מה שמעניין זה שהמוזיאון הזה נמצא בתוך הפקולטה לביולוגיה וגיאוגרפיה של האוניברסיטה. לכי תמצאי בתוך כל המקום הענק הזה איפה המוזיאון… חוץ מזה, שזה נותן לך תחושה כאילו אתה לא שייך לשם בכלל ועוד אתה בא עם ילדים קטנים שעושים לך רעש… אחרי כמה דקות של מבוכה ואי…
קמנו השכם בבוקר (8:45) עוד לא יצא האור אפילו… ממש לפנות בוקר… והחלטנו לנסות את ארוחת הבוקר של המלון. זה בופה, יש לך חדר קטן עם 4 שולחנות. די צפוף ואין יותר מדי בחירות באוכל. נגה נהנתה מקערה של חלב עם קורנפלקס שוקו אחרי הרבה זמן שלא אכלה כזה. לקח לנו הרבה זמן לצאת מהמלון כי רצינו לברר על כביסה, על המלצות מהפקיד איפה כדאי לבקר עם בנות קטנות, הוא רצה גם שנשלם על השהייה ביום הכניסה כי מתברר שהיו לו כאלה שלא שילמו והלכו.. אז יצא שיצאנו מהמלון רק קרוב לצהריים! המשך…
הבוקר הגיע וסוף סוף הייתה תחושה של רוגע, עוזבים את המסעדה עם הטעם המדהים של האוכל הטוב אבל היחס הנוראי שקיבלנו גם אם השארנו טיפים וגם אם לא. יש!! ועוזבים את היחס הלא נעים שקיבלנו מהמלון בבראשוב. לא הבנתי מדוע כשהבנות היו קטנות לא הפסיקו לכרכר סביב הבנות וסביבנו, כולם אהבו אותנו כל כך וקיבלנו יחס כל כך טוב והשנה היה נורא. בכל מקרה, מה שהיה היה, מה שבטוח זה שלא נחזור לשם יותר והם הפסידו לקוחות. המשך…
הבוקר לא היינו החלטיים בכלל, הבנות היו על קוצים אחרי ארוחת הבוקר ואמרנו שחייבים לצאת איתם מהמלון ומהר! לא ידענו לאיפה ועד שהחלטנו כבר כמעט נרדמנו. כבר חשבנו לרגע אפילו להישאר בחדר ולנוח אבל הבנות התקוטטו כל כך ביניהן שאמרנו די, בוא נצא וזהו. כמובן שמשום שהן לא היו מוכנות לנשנש ארוחת בוקר אתנו הן היו מתות מרעב איך שיצאנו מהמלון וביקשו לאכול, וכמו בכל בוקר כהרגלנו אנחנו עוצרים אצל המוכרת החמודה שכבר מכירה אותנו היטב ומבקשים את אותה ההזמנה פחות או יותר, זה נקרא Fornetti אחלה של נשנוש, חם וטעים (או בקיצור בשפה שלנו – בורקסים). המשך…