רומניה 2012 (יום 6) – 25/9/2012 – ראשנוב
הבוקר התעוררתי קפואה, אני לא מבינה: אם אין מזגנים פה ברוב המלונות לפחות שידליקו חימום מרכזי! הם טענו שיש רדיאטור אחד בכל המלון והוא כרגע תפוס, נאחס. ארוחת הבוקר עברה באי נעימות שוב פעם והפעם ממש הרגשה נוראית! אנשים באו אחרינו קיבלו כבר תפריטים ואכלו ואנחנו עוד מחכים לשלנו… חיכינו כחמש דקות עד שקיבלנו תפריט (למרות שאני כבר יודעת בע"פ בדיוק מה אני רוצה להזמין), המלצר היה מאוד אדיש ולא נעים בכלל, השירות היה כל כך איטי שעמד לי על קצה הלשון ללכת ולהתלונן!! בסופו של דבר אכלנו והכל היה טעים כרגיל. אהה, כמה דקות אחרי שהזמנו את ארוחת הבוקר בא המלצר ואמר לנו ":אתם יודעים שהזמנתם 4 ארוחות ואתם רשומים בתור זוג בחדר, כן?" אוקיי.. קודם כל לא ידענו וטוב לדעת, למרות שאמרתי מראש שאנחנו זוג + תאומות ומי שעשתה לנו את ההזמנה יודעת זאת היטב כי זאת חמתה של אחותי, אבל שיהיה. אמרנו שיביא לנו רק 3 ארוחות ונראה אם נזדקק לעוד אחת בהמשך.
אחרי הארוחה הלכתי למלון וביקשתי לברר כמה אנחנו חייבים על אתמול כי לא שילמנו במסעדה, הרי הייתי בטוחה שאנחנו רשומים בתור 4 אנשים אז קיבלנו 4 מנות. היא הסתכלה וטענה שהמסעדה (פאב) עובד איתם אבל הם עצמאיים, זאת אומרת שאם אני חייבת להם כסף צריך לשלם שם במקום. אין דבר כזה אקסטרה כמו שיש אצלנו מתברר. טוב לדעת!! ולמה לא מודיעים לי על זה מראש?? אני אמורה לנחש שאני חייבת להם כסף?? התעצבנתי! חזרתי למסעדה ואמרתי לחיים שחייבים לשלם על אתמול 2 ארוחות והיום עוד ארוחה אחת ושאי אפשר לשלם בצ'אק אאוט.
המלצר חייך אלי ואמר שמה שהיה אתמול כבר עבר וזה לא רשום בשום מקום במחשב כך שזה היה על חשבון הבית, כעסתי ומאמרתי שעם אתם מצפים ממני בתור תיירת להבין את הנוהל שלכם אתם טועים, יכולתי לבוא ככה למשך כל התקופה של 10 ימים ולא לשלם כלום! אם אני צריכה לשלם תגידו, לא תגידו אני לא אמורה לנחש שפה זה שונה מאשר כל מקום אחר בחו"ל שהייתי בו!! אז שילמתי רק על היום ונתתי עוד טיפה שיהיה על האי נעימות. כל הסיטואציה הייתה מעצבנת.
עד שהתעוררנו וזזנו כבר היה צהריים, החלטנו ללכת ולחפש את מערת הנטיפים (Pestera Valea Cetatii) הקטנה והחמודה שנמצאת כחצי שעה נסיעה מבראשוב במקום שנקרא ראשנוב (Rasnov). בגלל שנגה נרדמה באוטו ובעגלה המשיכה לישון החלטנו לעצור בחניון קטן ומקסים עם בזאר של בגדים חגיגיים מסורתיים של הרומנים והרבה עבודות יד. הילה התרוצצה לה שם בשמחה וקניתי לה כדור צבעוני שמתקפל ומתכווץ וגדל. אחרי כשעה כבר הייתה השעה 13:50 ואמרנו שכבר מאוחר וחייבים לשבת להאכיל אותן בארוחת צהריים, הייתה שם מסעדה קטנה ומקסימה, בחוץ השולחנות עשויים מעץ ואתה יושב על ספסל, בפנים גם השולחנות מעץ אבל שולחן רגיל וכיסאות רגילים. החלטנו לשבת בחוץ כי יש שם מגלשה חמודה וקטנה לבנות וקצת חול והרבה כלים לחול שהבנות נורא נהנו!!
אכלנו צ'ורבה, הבנות כמובן אהבו לשים חתיכות של לחם וקצת שמנת לא מזיקה לאף אחד. בשר עם תפוחי אדמה וירקות מבושלים וקצת סלט שהתחשק לי. היה נחמד, העברנו בכייף שם שעה שלמה ואז הלכנו למערה. הדרך למערה הייתה מקסימה, מלאה בעצים ירוקים שמכסים את כל השביל וזה נראה כאילו חשוך שם, היום היו 32 מעלות, אבל דווקא שם בצל היה קריר ונעים. הבנות הסכימו ללכת מאוד יפה הליכה בעליה בקצב איטי בערך 10 דקות, זה מרחק של 450 מטר כרבע שעה הליכה רגילה. לנו כמובן לקח קצת יותר כי אני פדלאה קטנה וגם אחרי האוכל מיד שעוד לא התעכל היה לי קצת קשה, נו קיטורים תמיד יש לי. כשהגענו למעלה אמרתי יש!! נגמר הסיוט… ישבנו על ספסלים וחיכינו שתבוא המדריכה ותיקח אותנו לסיור במערה. נגה שעשעה אותנו נורא כששאלה על כל איש ואישה שעברו שם לידנו מי זאת או מי זה? כמובן שחיים היה חייב לענות לה ואני נקרעתי מצחוק, שושנה, ויוסי וברכה ולא זוכרת מי עוד… ואז אמרנו לה לקרוא לשושנה, והיא קראה "שושנה בואי" אבל בקול חלש, רק המחשבה שהיא הייתה יכולה להיות ישראלית ולהבין כל מה שאמרנו… חח
הסיור היה נחמד מאוד ומעניין מאוד רק התבאסתי שלא יכולתי לשמוע את כל מה שהיא סיפרה כי רוב הזמן הייתי עסוקה בלנסות לא החליק ולשבור לעצמי עוד פעם איזה אצבע קטנה או מי יודע מה הפעם.. זה הרי יכול לקרות לי בקלות, אני כל כך קלאמזי בזמן האחרון… חלק מהאבנים היו מחליקות ופחדתי שהבנות יפלו או שאני אפול יחד איתן כי אני לא יציבה כל כך, חיים עזר לי ונתן לי יד, או… איזה גבר טוב יש לי!
סיימנו את הסיור ובדרך החוצה חיים שואל אותי "נו את עושה את האומגה?" אז אמרתי בשלוף, יאללה, אני עולה. תחכה לי למטה עם הבנות, אין לי כוח לעלות שוב. זה אומגה די קטנה שלא תחשבו מי ישמע, איזה 10 שניות בערך מקצה לקצה, די זול איזה 13 ₪ בערך… לא יקר, ואמרתי למה לא לנסות? כל החיים שלי הייתי כל כך סגורה ומופנמת והדברים מהסוג הזה תמיד הפחידו אותי ואמרתי שזה לא בשבילי. אבל עכשיו אחרי המון שינויים פיזיים ובעיקר נפשיים אמרתי שזה יהיה השחרור שלי, זה רק יאמת שאני השתניתי ואני גאה בעצמי וביכולות שלי!! ולא להאמין, ככה הרגשתי באמת, איך שהיא שמה עלי את הדברים המוזרים האלה ברגליים במותניים ובבטן, אמרתי זהו, עשיתי את השינוי הכי גדול, עכשיו לנשום לרווחה כי הצלחתי, ואיך שהיא דחפה אותי אני פשוט שחררתי את כל העבר, שחררתי את הבעיות, את המחשבות, את כל הדאגות, ונרגעתי. קשה להסביר כל כך במילים את האמוציות והאדרנלין שעבר עלי, אבל זה היה מדהים והייתי עושה זאת שוב!
הדרך למטה לקחה בערך 5 דקות… היו הרבה מאוד ישראלים שפגשנו בדרך מולנו, די הופתעתי! בכלל בימים האחרונים אנחנו שומעים המון עברית, כבר פדיחה לרכל פה על הנשים עם חיים בעברית, צריך לעבור לספרדית! או יידיש, בטוח לא יבינו כלום! או , הנה מצאתי פתרון אני אלמד אידיש! זהו! הוועדה החליטה! הישראלים שהיו בדרך למעלה שאלו האם זה כדאי כל ההליכה הזאת עד לשם? מסכנים, היו כל כך עייפים ומותשים מה נגיד להם? נה, לא משהו, תחזרו לאוטו… אז אמרנו שזה חביב, לא כמו נחל שורק אבל גם נחמד. לא נעים לבאס אותם.
הילה הייתה גמורה ונרדמה על חיים עוד בדרך למטה, ונגה איך שנכנסה לאוטו ביקשה לאכול עוגה. הבטחנו לה שנלך עכשיו לקנות לה עוגה. היא גם יודעת בדיוק איזו עוגה היא רוצה כך שהיא מתארת לנו אותה, זה היה שיחה מעניינת משהו כמו "אמא אוכל עוגה שוקולה, אבא אוכל עוגה שוקולה, והילה, ונגה אוכל עוגה תות! רק נגה תות, כוווולם עוגה!" חחח מתוקה כל כך!!
חזרנו לבראשוב וטיילנו במדרחוב איפה שהמלון שלנו, ומכאן הלכנו לקופיטריה חמודה וטובה מאוד ושם לקחנו 3 סוגים של עוגות טעימות מאוד ונשנשנו, והפלא ופלא נגה בחרה עוגה של שוקולד ואני אכלתי עוגת תות מוקפצת, שדי דומה לקרמשניט בצבע ורוד. לא רע בכלל..
סיימנו לנשנש והמשכנו את דרכינו בחיפוש אחר הבית כנסת. מעניין שהרומנים לא כל כך מבינים בכלל את המושג של בית כנסת, טוב במקרה שאלתי רק בחור אחד שהיה לו דוכן אוכל קטן והוא נראה לי בן 26 ככה… בסופו של דבר מצאנו וזה בית כנסת מקסים וגדול!! מעניין למה כל הבתי-כנסת שראיתי ברומניה יש להם סגנון של כנסייה, לי אישית זה מזכיר כנסיה. לא יודעת. אבל מאוד מרשים, צמוד לבית כנסת יש גם מסעדה חמודה מאוד, כשרה, שנקראת "שלום" וממש בא לי לנשנש שם יום אחד!! אוכל רומני כשר. מענייין!!! אולי אקח כמה מתכונים אליי ואכין אצל חמותי!!!
היינו שם כמה דקות אבל הייתה לי הרגשה שהבנות מתחילות לרוץ להן שם בספסלים אז אמרתי שנצא שלא יפריעו להם, טיילנו במדרחוב וחזרנו למלון בערך ב 20:30. לילה טוב לכולם.