רומניה 2015 (יום 1) – 12/6/2015 – יצאנו
קמנו – בעצם מי בכלל הצליח להירדם – בשעה 03:30 והתחלתי בהכנת כריכים לדרך, למרות שחשבתי שהתחלנו להתארגן מוקדם מתברר שהגענו ברגע האחרון לרכבת! אבא שלי כבר חיכה לנו בקרון השני, ירד מהרכבת ועזר לחיים ולי לעלות על הרכבת. מה שיפה אצלנו שאנחנו תמיד אומרים שניקח רק שתי מזוודות, מה כבר יש לנו לקחת איתנו… כמה בגדים, דאודורנטים בשמים מברשות שיניים… בסוף יצא שיש לנו שתי מזוודות, צ'ימידאן גדול, תיק גב מפוצץ, תיק לעגלה של מאיה וכמובן כל אחת מהבנות קיבלה טרולי משלה עם דוגמה של מיקימאוס. שמילאתי במחברות, מדבקות, בובה, בגדים להחלפה, סוודר ועוד.
הגענו לנתב"ג, הנסיעה ברכבת הייתה מדהימה, כל הבנות היו ערות לחלוטין, ההתלהבות הייתה בשיאה! ישנם יתרונות וחסרונות לטוס עם ההורים שלך. הם יכולים לשמור לך על הילדים, את יכולה ללכת בשקט ולבלות לך עם בעלך, לשבת בטרקלין בשקט וברוגע על כוס קפה, מצד שני אתה תמיד במחשבות: הם מסתדרים? לא נעים אולי נלך כבר? עברה כבר רבע שעה די כמה אפשר לנוח? וכאלה שאלות חולפות בראש.
הטיסה עברה בנעימים, המטוס מחולק בפורמט של 2-4-2 וקיבלנו שורה שלמה בשבילנו, הבנות ישבו לידינו, ליד סבתא, ליד סבא, חזור אלינו וכו'. שיחקו בטאבלטים, ציירו בחוברות והדביקו מדבקות, קצת ישנו… בקיצור היה ממש טיסה בסדר.
המכונית חיכתה לנו ביציאה – גדולה ויפה, לקחנו לוגאן MCV עם 7 מקומות, הוא מאוד נוח ומרווח, המזוודות נכנסו בכייף עם העגלה והתיקים.
הזמנו דירות ב Grand Accommodation Apartments, הדירות נמצאות מול Sala Palatului, שזה מוזיאון לאומנות והיכל תיאטרון.
הגענו למקום, קבעתי פה להיפגש עם בחור שיתן לנו מפתח לדירה, דירת 3 חדרים יפה ונחמדה. רק שהאיש לא היה שם, לא היה לי איך לייצור איתו קשר, והיה די מעצבן. אחרי הרבה התבכיינויות של הבנות כי הן היו רעבות ועייפות, מאיה שבכתה ללא הרף על הידיים שלי ובערך שעה של המתנה ברחוב, אבא הצליח להשיג את השותף שלו שלקח אותנו לדירה. עלינו למעלה, בניין של 18 קומות , הבניין קיים כבר מלא שנים יש בו 2 מעליות שבקושי זזות ונראות מעורערות. את תמיד חוששת מה יקרה אם הפעם תיתקעי בה. אף שבסוף כשהדלתות נפתחות ואת רואה את הריצפה ויכולה לנשום בחזרה את מחייכת ואומרת לעצמך "מזל, היום זה לא קרה" ואת ממשיכה הלאה.
הדירה לא היתה עדיין מוכנה כי האורחים הקודמים לא פינו אותה בזמן, אז קבוצה של חדרניות ניקו וקירצפו אותה במרץ, אבל זה לא הפריע לנו להעלות את המזוודות אל הסלון ולהתארגן מהר ליציאה, יצאנו מהר לסבא שחיכה לנו כבר הרבה זמן ולא ידע איפה אנחנו ומה איתנו כי לא היתה לנו דרך ליצור איתו קשר – עוד לא מצאנו חנות אורנג' לקנות סים לטלפון.
בדרך שוב מאיה בכתה ללא הפסקה, היא הרגישה ממש לא טוב, לא במים שלה וגם היא לא הצליחה לישון כמעט במשך היום אחרי שקמנו באמצע הלילה, וממש רציתי להגיע כבר בחזרה לדירה כדי לקלח אותה ולהשכיב לישון.
הגענו לסבא, שוב איבדנו את אבא שלי ולא ידענו איפה הוא, אני לא זכרתי את הקוד בכניסה לבניין שלו ונאלצנו לחכות כמה דקות שמישהו יצא ואז נכנסנו. כשנכנסנו לבניין וקראנו למעלית, הילה לפתע הפתיעה אותנו ואמרה: "איזו מעלית יפה" זו הייתה פחות או יותר מעלית דומה למעלית שיש בבניין שבו אנו נישן. מעלית ישנה עם מראה מעורער. מצאנו את כולם שם, אכלנו שתינו דיברנו והיה ממש כייף.
התלבטנו קשות מה כדאי לעשות לגבי הקניות, בדירה אין כלום לאכול ובבוקר בטוח נהיה רעבים ועצבנים. החלטנו ללכת ל Carrefour, זה סופר ענק שיש בו הכל. בשארית כוחותנו הלכנו, הילה נרדמה בעגלה של הסופר, מאיה ישנה בעגלה שלה, נגה ישבה עם פנים מעולפות מעייפות, סיימנו את הקניות וחזרנו הביתה.