רומניה 2012 (יום 1) – 20/9/2012 – טיסה לרומניה
אחרי שבקושי הצלחתי לישון כמה שעות בגלל ההתרגשות הגדולה לראות את משפחתי ואת רומניה המדהימה, קמתי עם מיגרנה כצפוי, אך למזלי המציאו את האופטלגין וברוך השם אחרי 2 כדורים ובערך שעה זה משפיע!! ברוך ממציא האופטלגין (וכמובן את המזגן שזו הברכה הכי גדולה). הבנות הלכו לגן מאושרות אחרי שפיתחתי להן את המחשבות עם הטיסה, וכמה שהולך להיות כייף לטוס למעלה בשמיים עם המטוס.
במהלך היום היה די רגוע, אכלנו ארוחת בוקר בבית, סידרתי קצת וקיפלתי כביסות אחרונות, עברנו על כל המסמכים שחלילה לא יחסר לנו כלום, הכל מסודר טיפ טופ. אחרי שהתעייפנו לנו קצת מהעבודות בבית הלכנו לארומה קצת לנוח, להתרענן על משקה של אייס ארומה דייט טוב, שזה המשקה הכי טעים ומרענן כשיש לי ימים חמים או אחרי ניקיונות של הבית.
בצהריים הלכנו להביא את הבנות מהגן שהיו מבסוטות כי הן כבר דיברו המון על הטיסה, והיום גם בגן הן סיפרו את זה לכל החברים והיו באקסטזה לא נורמלית!!
ניפגשנו עם ההורים שלי בשדה התעופה והבנות שלא ציפו בכלל לראות אותם היו מאושרות כל כך!! אהה ובדרך לשדה התעופה ראינו אוטובוסים, משאיות, למדנו קצת על צבעים, ראינו כמה וכמה מטוסים באוויר והיה נסיעה די נעימה! כשהגענו לשדה התעופה לא היה תור כזה ארוך, הכל הלך די חלק וקיבלנו את המקומות ששמרו לנו מראש, היה 2 ליד החלון 4 באמצע ועוד 2 ליד החלון, אנחנו קיבלנו את כל ה 4 מקומות באמצע! שזה הכי מגניב!!
אכלנו פיצה האט משפחתית שהיתה ממש טעימה ובול במקום כי כולנו היינו נורא רעבים (וכשאני אומרת נורא רעבים, אני בדרך כלל מתכוונת אלי והשאר היו קצת רעבים). נפרדנו מהוריי והמשכנו בדרך. חיים עצר בדיוטי פרי לקנות כמה דברים לחברים ואני הלכתי עם הבנות לטייל בעגלה, כשלפתע ראיתי לפני מקום מקסים מאוד מאוד, מי שטס בשנתיים האחרונות בטוח ראה, קצת קשה להסביר זה מקום די גדול ורחב שיש לו שם כמה דברים באמצע, כמו סירת פירטים מעץ ממש חמודה וקטנה לילדים שמצד אחד אתה עולה ומצד שני יש הגה ואתה יכול לשחק איתו, היה שם הרבה תמונות של דגים ועוד.. בקיצור, הבנות היה כל כך מבסוטות!!! הלכנו בערך כל חצי שעה לפיפי, די פחדתי שהן יפספסו פיפי ואני הבאתי רק 2 חליפות להחלפה לכל אחת. אחת הנשים שם עצרה אותי כשראתה מה עשיתי. אני די רגילה לתמרן בין שתיים כי זה מה שיש לי, אבל נשים אחרות שרואות אותי מהצד אומרות לי תגובות מאוד נעימות ותמיד כייף לקבל מחמאה! כשהלכתי לשירותים היא ראתה איך אני עוצרת את העגלה עם 3 תיקים באמצע הדרך, לוקחת ילדה אחת ושמה בשירותים, הולכת מולה ושמה ילדה שנייה בשירותים, עד ששמתי את האחרונה אני חוזרת מהר לראשונה שכבר סיימה פיפי ומורידה אותה והולכת לשנייה, ככה גם שטיפת ידיים. העגלה נשארה לידי בכוונה כי היו לי שם תיקים ולא רציתי שמישהי תנצל את העובדה שאני עסוקה עם ילדים. היו מקרים מעולם… לא לוקחת סיכון.
נזכרנו מאוחר מדי ללכת לטרקלין כי יש לנו כניסה חינם, אז נשארה לנו רק חצי שעה אבל ניצלנו את כולה, הבנות אכלו בכייף (כמעט שעתיים מארוחת הפיצה) גבינה לבנה עם ביסקוויט עגולים ממש נחמדים, קצת עגבניות שרי, שתו ספרייט שהילה די התלהבה ממנו, הכל היה די מהר והלכנו לטיסה.
מעצבן נורא שאתה יודע שיש לך זמן מסויים להגיע לשער כמו אצלנו 19:20 והשער עוד סגור, ואתה מחכה. בנתיים אמרתי שאני אקח עכשיו את הבנות לשירותים ולא אסתבך במטוס כי בטח יהיה צפוף וכולם יעלו על כולם. אמרתי נהיה חכמה יותר! הילה עשתה נגה לא הצליחה. ושוב חיכינו. וחיכינו. וחיכינו. והשעה כבר 19:55 ועדיין אין כלום!!! המטוס אמור להמריא ב 20:05, עכשיו אני אומרת כתוב שהטיסה בזמן, אז למה לא פותחים כבר את השער??? עצבים! עלינו בסוף ב 20:15 והמראנו בשעה טובה ב20:30…
הבנות היו כל כך מאושרות, התיישבנו כך שחיים היה במעבר, לידו הילה, לידה נגה ואז אני במעבר השני. היה להן כייף להיות אחת ליד השנייה, התלהבו מזה שיש להן חגורה כמו לאמא ואבא, להפתעתי הרבה הן לא התעסקו עם החגורות בכלל, הכל היה סבבה לגמרי! כמובן שבגלל שנגה לא עשתה פיפי מייד שאלתי אותה עם היא צריכה שאני אקח אותה לשירותים ואמרה לא, ובערך דקה אחרי זה שיחררה פיפי בכמויות וכל הבגדים שלה והכיסא היה רטוב. הדיילת שם הייתה ממש נחמדה והביאה לי מייד שמיכה ואמרה מה הבעיה, שימי לה מתחת והכל יהיה בסדר. ההמראה הייתה מפחידה בעיני כי לא ידעתי עם הן יבכו או יתרגשו, ובגלל כל ההתלהבות שלי ושל חיים אני חושבת שהיה להן מאוד כייף! נגה חוזרת ואומרת מטוס שמיים למעלה, ואז הראנו להן בחלון איזה יופי רואים את כל הארץ מלמעלה, והן ממש התלהבו ונראה לי שגם האנשים לידנו התלהבו מהן איך שהן אוהבות את הטיסה. כולם שם עצרו לומר לנו כמה הבנות שלנו טובות ורגועות, איזה כייף! כשהגיע האוכל כמובן שלא רצו כבר לאכול ולא הופתעתי כל כך. הייתי בטוחה שחלק מהטיסה ישנו אבל לא מצמצו אפילו. לקראת סוף הטיסה היה קצת בכי כי היו כבר גמורות.
כשנחתנו לנגה כאב באוזן שמאל, היא כל הזמן אמרה לי אמא כואב פה, אז נתתי לה לשתות הרבה מים ולאט לאט נראה לי שזה עבר לה. איך שירדנו מהמטוס חיכתה לנו העגלה של הבנות, וכמה טוב שגם השנה החלטנו לא לוותר עלייה, למרות שהיו אנשים שאמרו שהן כבר גדולות וכמו שבארץ אני לא צריכה גם בחו"ל לא אצטרך, אבל זה לא כל כך נכון… כי הנה, הן נרדמו תוך דקה בעגלה, היו מותשות לחלוטין, ומהירידה במטוס ב 11 בלילה עד שהגענו לאוטו וקשרנו אותן, לקח בערך שעה וחצי!! ושוב אני חוזרת ואומרת ברכה אחרת, ברוך ממציא העגלות!!! הן ישנו חזק כל כך שהן לא התעוררו אפילו כשיצאתי מהשדה תעופה הרומני והיה גשום רצח וקור אימים!!!! 10 מעלות אני קפואה ובלי סוודר, כי אמרתי עדיף שאקח פליז שהוא ממש מחמם אבל לטיסה לא אצטרך ולאחר כך כמה כבר יקח עד האוטו? 5 דקות… לא נורא… אז כן נורא, היה קור אימים. ניפגשתי עם סבא שלי וואלי שחיכו לי שם, ואלי הלך עם חיים לחפש את האיש שהביא לנו את הרכב וואלי הביא מהאוטו שלו את הכיסאות לרכב לבנות. הבנות לא התעוררו גם כשהעברתי אותם וירד עלייהן גשם על הראש, כלום. ישנות עמוק, בול עץ.
קיבלנו רכב שנקרא בארץ רנו לוגאן MCV וברומניה נקרא דאצ'יה לוגאן MCV עם 7 מקומות, ממש יפה וגדול, נכנסו כל האלף מזוודות שלנו בכייף. נפרדנו מסבא שלי ודוד שלי והחלטנו ללכת לפי הג'י פי אס למלון. מלון טריאנון (Trianon Hotel) צמוד לפארק צ'ישמיג'יו, מלון ממש חמוד. אבל החבר הקטן שלנו לא מוכן להכווין אותנו ואנחנו גמורים מעייפות . חיים החליט לנסוע ולקוות שתוך כדי הוא יקלוט לווינים. באסה שהיה מבול בחוץ וגם לא כל כך הבנו איפה הכוונה של המראות, איפה הכפתור שיעיף את האדים מהחלון… וכאלה דברים, תוך כדי למצוא את הדרך לבוקרשט ולא לצאת ממנה לכיוון אחר.
בסופו של דבר הגענו למלון בשעה טובה, 1 בלילה, רטובים, קפואים אך מאושרים. אני יצאתי מהאוטו לברר שאכן זה המלון ושיש פקידה שמחכה לנו ולא הלכה לישון או נעלה את הדלת.. שמעתי סיפורים… 🙂
הגענו, נרשמנו וקיבלנו אפילו שידרוג לדירה במקום חדר דלוקס, זה כמו קונקשאיין אצלנו, יש חדר עם פרוזדור בסופו יש ספה ענקית שנפתחת למיטה שכבר חיכתה לנו מוצעת, לידה יש חדר אחר עם מיטה זוגית גדולה, ארון, שתי טלוויזיות כמובן, אמבטיה עם ג'אקוזי יפייפיה… בקיצור, מקסים!! מלון 3 כוכבים אבל אחלה מלון, 50 יורו ללילה. לא נורא בכלל.
ב 1:30 גם אנחנו פרשנו לשינה…
כיף לקרוא את החוויות שלכם! אני צוחקת פה עם שיר על זה שאת מספרת מה קורה בכל דקה ודקה של היום, אבל זאת אנדראה שאנחנו מכירים ואוהבים… 🙂
ברור שלוקחים עגלה! אנחנו נסענו עם שיר לסופשבוע בלונדון כשהיא היתה בגיל של הבנות שלך. לא לקחנו עגלה וזו היתה טעות איומה! אין כמו הלוקסוס של בנות ישנות בעגלה כשאת עומדת מותשת בתור.
וצחקתי כשקראתי על ההגעה המאוחרת למלון. מעניין מי היו האנשים שהגיעו למלון וגילו אותו סגור בשעת לילה מאוחרת… 😉