שיר
התגעגעתי לאחיינית שלי שיר. היא מאוד אוהבת את הבנות שלי והן אותה כמובן. היום לקחתי אותה מהבית והלכנו יחד להוציא את הבנות מהגן. הטריף אותי שלא מצאנו את הנעליים של הבנות. אחרי כמה דקות של חיפושים מצאנו רק את של הילה. יצאתי מהגן אחרי 20 דקות של חיפושים ונגה יחפה.
נו טוב, מזל שיש לנו עוד זוג אחד של סנדלים בבית. רק התחלתי לנסוע וכבר טלפון מהמטפלת שמצאה את האבדה וחזרנו לקחת אותם! ישששש!!!
היינו קצת בבית *לנשנש את הבנות ויצאנו למדרחוב (*זו לא טעות), שם היה לשיר את החוג זומבה שלה המדהים!! נדחפנו לחוג, כמובן. הבנות התביישו פתאום, ולמרות שאני כן רקדתי חלק מהזמן הן עדיין עמדו דום, עיניהן פתוחות לרווחה, ענקיות וזוהרות, מביטות בשיר כאילו היא דמות נעלה. הן מעריצות אותה מאז ומתמיד!
נכנסנו לאכול ארוחת "בריאות" במקדונלדס, התחשק לנו אחרי שלא היינו שם המון זמן, שבוע בערך. מדהים, כשאני בבית אני מבשלת בסך הכל בריא, יש לנו פירות, ירקות, דברי חלב לארוחת ערב. ארוחה קלה ובריאה בדרך כלל. אבל משהו תמיד מושך אותנו לאכול בחוץ לפחות פעם בשבוע. מה כל כך מושך בג'אנק פוד אלוהים ישמור?! השמן שאמור להגעיל אותנו, הבשרים שאנחנו הרי יודעים שהם לא בריאים לנו והגוף שלנו לא יודע לעכל אותם – אמור לעשות לנו משהו, להזיז לנו משהו במחשבה. אבל אנחנו עדיין אוכלים אותם ועדיין משלמים לפעמים הון על זה! ובשביל מה? האווירה אולי, כך אני חושבת.
אז יצא לי יום ראשון להיות במסעדת סושי, אני אומרת לעצמי שלאכול בסושייה זה לא לאכול ג'אנק פוד! זה אורז מבושל ולא מטוגן, יש בו ירקות שזה בריא, קצת דגים אם נעשה חצי חצי. כך שיחסית לג'אנק פוד אני טוענת שזה עדיף! חיסרון – יקר. יציאה כזאת לזוג + 2 ילדות בנות שלוש שתתפלאו, גם הן אוהבות סושי, יוצאת לנו לא פחות מ 200 ₪! המון!
אם כבר מדברים על הבנות שלי החמודות, אז הן בכלל מפתיעות אותי לטובה, רומניות חמודות שאוהבות לאכול בצל בסלטים, צנוניות, שום, אוייי… הן כל כך אוהבות שום! אני כל כך גאה להיות אמא שלהן! איזה כייף לי!! סבלתי כל כך את הלידה שלהן (ניתוח קיסרי חירום) שעכשיו מגיע לי להתמוגג עלייהן! נשמות טהורות שלי!
לחזור לאחיינית המדהימה שלי שיר, היא בת 11, שנה הבאה בת-מיצווש כמו שאומרים היום כולם. כשהכרתי את בעלי לפני כמעט 10 שנים, (ואוו המון זמן….) לא עבר יותר מחודשיים שלושה והוא הכיר לי את אחותו הגדולה חנה, נו… חנה זה כבר סיפור ארוך אחר משלו.. אני אוהבת את האישה הזאת כל כך! לחנה יש תאומים מתוקים נורא ואת שירשירונת! האחיינית הראשונה שלי, האהבה הראשונה שלי המתוקה!
חנה היא דמות מאוד חשובה בחיי, אני לא עצרתי לחשוב מדוע או איך זה קורה, יש בה מבט עמוק, אני אישית אף פעם לא ראיתי את המבט שלה מאיים, היא קשוחה לכאורה, כך שכולם נותנים לה כבוד. הלוואי ואני יכולתי לקחת שליש מהקשיחות שלה. יש לה דעה משלה על כל דבר, אני לומדת ממנה המון על גידול ילדים, על ללמד אותם ערכים, כבוד ובעצם כמעט הכל. אני אוהבת את הסדר שלה, אתה יכול להופיע באמצע היום בביתה ותראה שהבית מסודר ונקי, פה ושם אפשר לראות ספר על השולחן בסלון ואולי עוד איזה לגו שבדיוק משחקים בו וכמובן שטבעם של הלגואים זה להיות מפוזרים בסלון כי רק כך אפשר למצוא את כל החלקים הקטנטנים החשובים להרכבת רובוטים, לא?
נסו פעם להפתיע אותי יום אחד בבית שלי ותראו את ההבדל, האמת שהיום אני די מנסה ללמוד איך לשמור על הנקיון והסדר בבית. לפעמים אני מקבלת הערות מאנשים למה אני מעבידה את הבנות שלי, הרי הן רק בנות 3. אמא שלי אף פעם לא העבידה אותנו, היא נתנה לנו לנקות את החדר שלנו בכל יום שישי וזהו. (יש לי אחות קטנה ממני בשנתיים וחצי). כך שלבנות שלי אני כן רוצה לתת מטלות וזה לא מגיל 3, התחלתי מגיל שנתיים! אני חושבת שזה בונה להן אופי, המטלות הן לא סתם כדי לעזור לי כביכול. טוב, זה כן. הן עוזרות לי המון!!! אני חושבת שילד שיודע שהוא יכול להתלבש לבד בבוקר, ילד שיכול ללכת לשירותים לבד, לשטוף ידיים לבד, ילד שמנקה את השולחן אוכל שלו אחרי כל ארוחה ומניח את כלי האוכל שלו בכיור, ילד שיודע בדיוק איפה להניח את הנעליים בסוף יום או מסדר אחריו את הצעצועים אחרי ששיחק בהם לפני רגע – אותו הילד יגדל עם ביטחון עצמי, עם ידע שהוא יכול לבד! ילד שמרגיש שזקוקים לו בבית, הוא מרגיש שייך למשפחה, הוא חלק מאיתנו, הוא עוזר לנו, ואנחנו מכינים לו אוכל, נותנים לו המון חום ואהבה, יש פה נתינה משני הצדדים והבית שלנו עובד מקסים! הוא לא בית נקי עד כדי כך, פחות או יותר מסודר, עדיין תראו בלאגן בבית שתכנסו אבל תראו גם שבסוף היום הוא מסודר בסך הכל. אני גאה בעצמי ומודה מקרב לה לחנה גיסתי שהמליצה לנו על מכון אדלר, סדנא מדהימה של חינוך ילדים, ובכלל.
חנה, חנה.. אני מעריצה של חנה כבר אמרתי? היא לא תגיד סתם תשובות, רק אם היא מאמינה בהם וחקרה אותם טוב לפני. טוב, מספיק לדבר על גיסתי המופלאה, בסוף תגנבו לי אותה!
שיר, המתוקה שלי, לא להאמין כמה הילדה הזאת מדהימה. היא מבשלת, תופרת, כותבת, רוקדת… בעצם מה היא לא עושה? היא ילדה מוכשרת כל כך. סליחה, היא נערה כבר. אני יכולה לדבר עם שיר על מה שעבר עלי היום עם האוטו שנכבה לי ונתקעתי בלי כבלים, והיא פשוט תבין הכל ואפילו תיתן לי פתרונות. אני יכולה לדבר איתה על גידול הבנות שלי והיא תשתתף איתי בשיחה בלהט. אפילו לפעמים שאני נזכרת בילדות הקשה שעברתי ברומניה, או העלייה בארץ וההתעללות המילולית של הילדים בכיתה ד', והיא תבין, תקשיב לך עד הסוף, גם אם סיפרתי את אותו סיפור בעבר.
היא נערה, היא כבר לא ילדה קטנה. אותה הילדה שהייתה קופצת על המיטה בחדר האורחים בביתה והייתה צוחקת ומתעצבנת באותו עת על שחזרתי על מה שהייתה אומרת : "לא טיר, טיר", ובעצם לא הצליחה לבטא את שמה, שיר. אותה הילדה שהחליטה לבד איפה כל אחד מאיתנו יושב בארוחת ערב, או שהכריחה את כולם לחכות שהיא תחגור ראשונה באוטו ורק אז כולם, וזה אחרי שהיא החליטה בעצמה מי נכנס ראשון לרכב.
היום היא עזרה לי עם הבנות, היא קילחה אותן לבד, הלבישה אותן בפיג'מות, הקריאה להן סיפורים לפני השינה, ועכשיו היא מרדימה אותן! לבד!
אני חושבת שזה מדהים שילדה בת 11 עושה את כל זה לבד, שהיא מסתדרת איתן, בכל זאת היא עדיין ילדה בעצמה. היא פשוט מדהימה אותי בכל פעם מחדש ומעיפה אותי לשמיים עם הבגרות שלה לפעמים!
שיר, אני אומרת לך את זה כמעט בכל פעם שאנחנו נפגשות (פעמיים בשבוע) – אני אוהבת אותך!