כשבעלי טס לחו"ל
כשבעלי טס לחו"ל
ישנן הרבה נשים שהאיש שלהן טס לחו"ל עם העבודה ואני לא שונה מהן. כשאת חיה עם אותו בן אדם שנים ואת הולכת לישון איתו בלילות, קמה בבקרים ורואה אותו וכן הלאה את מתרגלת לשיגרה מסויימת, שיגרה זה דבר טוב, ולפעמים כל כך כייף שיש את המרחק הזה של כמה ימים שנותן לך געגוע שלפעמים חסר לך, המרחק הקטן הזה שגורם לך להיזכר מחדש עד כמה הבן אדם הזה שיש לך שיגרה איתו ואת אוהבת אותו בכל ליבך – חשוב לך.
אך לפעמים העיתוי של הטיסות האלה כל כך גרוע, למשל כשיש לך תאומים קטנים, ואת, מין הסתם, נשארת לבד לטפל בהן, ואין מי שיעזור לך כדי שתתקלחי, לעזור לך שתישני קצת או אפילו רק לבוא להכין אוכל או דברים קטנים שיכולים לעזור המון – אז זה מבאס נורא.
רוב הפעמים שחיים טס היה לי מזל שכן קיבלתי עזרה, אומנם לא הרבה אבל הקצת שקיבלתי עזר לי להעמיד אותי על הרגליים. הבנות בנות שנתיים כמעט ומאז שהן נולדו נשארתי איתן לבד שלושה פעמים. זה די הרבה אבל מתרגלים לזה. לא החלטתי אם היה קשה יותר כשהן היו קטנות והנקתי אותן והיו מתעוררות להנקה כל כמה שעות או עכשיו כשהן כבר גדולות אבל יש להן את המודעות שאבא שלהן קיים בחייהן והן מתגעגעות אליו והוא חסר להן. מממ… חומר למחשבה.
השבוע הזה שחיים לא היה, היה מטורף בבית. או שהייתי לבד איתן או שמישהו בא לעזור במקלחות ובלילות היה הכי קשה. היו נרדמות בסביבות 21:30 לפעמים אפילו עשר בלילה וישנות עד 4 או 5 לפנות בוקר, נותנת להן מים ושוב נרדמות עד 7. אז אפשר לומר שהלילות היו די בסדר, ישנו טוב וכל אחת במיטה שלה שזה חשוב מאוד. רק שלי לא מספיק למירגנות שלי לישון רק 6 או 7 שעות בלילה… וקמתי עם מיגרנות כל יום וחיסלתי חפיסות של אופטלגין. האולקוס שלי חגג משום שלא הייתי רגועה, הייתי תמיד עייפה נורא, רציתי לבכות הרבה אבל לא נתתי לעצמי יותר מדי להתבכיין כי לא היה לי זמן לחשוב על זה יותר מדי. עשיתי שתי כביסות ביום, מדיח כלים פעם ביום, ניקיון כללי בבית כל יום למשך שעה עד שעתיים תלוי, שטיפת כלים כמו סירים מחבתות וכו'. לאכול לא תמיד היה לי זמן והייתי אוכלת איתן אחרי הגן ולא הרבה, לכן ירדתי בתקופה הזאת 2 קילו, הנה משהו טוב שיצא מהטיול הזה לחו"ל של חיים 🙂
חוץ מהקיטורים האין סופיים שלי היה יחסית בסדר, הן אכלו סביר, ישנו טוב בסך הכל, וכל התקופה דאגתי שיהיה להן אמא ואבא בעצמי ולא רק אמא. גם אם הייתי עייפה עם מיגרנות וכאבים בבטן איכשהו מצאתי בעצמי כוחות לשחק איתן, לרקוד איתן כשהיינו שומעות MTV DANCE או מוזיקה רומנית שאני אוהבת כל כך, יצאנו לטייל בשבת והיה להן תקופה נחמדה אני חושבת. כל ערב לפני השינה היינו מדברות עם אבא חיים בסקייפ עם הוידיאו כדי שהן יוכלו לומר לו לילה טוב אבא, לתת נשיקה וללכת לישון.
ביום הראשון שחיים טס נגה חלתה, היא השתעלה המון ובלילה השני שחיים היה שם בפגישות היא נחרה חזק והתחננה לאוויר, נשמע כאילו היה לה סתימה איפשהו בדרכי הנשימה משהו שהפריע לה לנשום. אני רציתי לבכות, לא רק חיים טס אלא יש לי ילדה חולה בבית עם חום לא גבוה ושיעול מטורף שלא נותן לה לישון, מה אני אעשה? במוקד אמרו לי מהר ללכת למיון לפני שיהיה מאוחר מדי, מצד שני אני לבד עם תאומות, לא בא לי לגרור את הילה איתי למיון, ולא בא לי להשאיר אותה אצל חמתי או גיסתי כי היא בטח תבכה ותבקש אותי ונקרע לי הלב רק על המחשבה הזאת. אותו הלילה הייתי ערה עד 2 לפנות בוקר! בסוף, אחרי הרבה דיבורים עם חיים שאני מתארת לעצמי שהרגיש ממש רע עם עצמו כי הוא היה מאוד רחוק ובטח הרגיש סוג של חסר אונים, החלטנו שהכי טוב זה להזמין רופא הביתה שיבדוק אותה ורק אז לראות עד כמה חמור זה. כמובן שאמרו לי שזה ייקח שעתיים וזה אך ורק על אחריותי שאם חלילה קורה משהו במשך השעתיים האלה הם לא אשמים, כסת"ח, ואני לא הייתי לגמרי שלמה עם עצמי אבל לפי מה שאני שמעתי מנגה ידעתי שזה סוג של ברונכיטיס קשה. הרופאה הגיע אחרי שעה וחצי ואמרה שזה אכן ברונכיטיס ויש לה אסתמה קלה.
הרבה ימים של אינהלציה, 3 פעמים ביום, שיעול רציני, הורדתי את כל מוצרי החלב, הכנתי מרק גריסים שנלחמתי לתת לה, הילה כמובן נדבקה ממנה והכל עבר אחרי 4 ימים 5. כל הכבוד לי!! אין לי מושג איך הצלחתי לעבור את התקופה הזאת אבל טוב שעברה ונגה בריאה והילה גם! ברוך השם ברוך השם ברוך השם שלוש פעמים! 🙂 חחח
הטיסה הזאת של חיים לחו"ל יצאה ממש לא במקום, הייתה התקופה הכי קשה בחיי מכל התקופות שהוא טס, אבל עברנו אותה וקיבלתי חלק מהערבים עזרה באמבטיות מגיסתי המדהימה שאני חולה עלייה חנה, ואפילו חיכתה שהן ירדמו לי ורק אז הלכה! מדהימה כבר אמרתי? טוב, חנה זה כבר סיפור אחר שיום אחד אני ארצה לכתוב עלייה ועל כמה שהיא מקסימה ומדהימה ואני מתה עלייה.
השאלה שנשאלת עכשיו, מה חיים יעשה בזמן שאני אהיה בחו"ל למשך שבוע להכיר את אחיינית שלי??? מממ…