הבנות בגן והבית פוגרום!
אז בימים האחרונים כל מה שאני חושבת זה האם כדאי לי להתחיל שוב טיפולים להיכנס להריון עכשיו או לחכות לגיל שלוש של הבנות. מממ… קשה לי לומר שאני משתוקקת לרגע בו המחט שבתוכה יש מלא הורמונים תיכנס לבטן שלי או לטוסיק החמוד שלי כדי להכין את הרחם לקליטת עוברים או לשאיבת ביציות… אבל אני רואה איזה תוצאה מדהימה יצאה לי בסופו של כל התהליך הנוראי הזה ואני כן רוצה עוד ילד, לפחות עוד אחד. הפעם אני מאוד אשתדל שזה יהיה רק ילד אחד ולא תאומים שוב.
לפעמים אני חושבת כמה מוזרים החיים. יש נשים שנכנסות להריון בפעם הראשונה שהם עושות את זה בלי הגנה, יש נשים שנכנסות להריון תוך כמה חודשים שזה מה שכל רופא אומר שלוקח בממוצע לאישה להיכנס להריון בתקופה של כ 8 חודשים עד שנה, וזה נחשב נורמלי. ישנם נשים כמוני, שלצערי הרב יש בעיה כלשהי ברחם ואני לא מצליחה להיכנס להריון רגיל ואני חייבת טיפולים. ויש נשים שאני מרחמת עלייהן, נשים שלא מצליחות להיכנס להריון עם טיפולים, או שעברו כריתת רחם בגלל סרטן או בעיה רפואית אחרת ואין להם שום אפשרות אלא רק אימוץ או להישאר בלי ילדים בכלל. אז אני אומרת תודה לאל שיש לי לפחות את האופציה הזאת של הטיפולים. תחשבו שבעבר לא היה בכלל ידע על זה ונשים כמוני היו נחשבות לעקרות!! יש לי מזל גדול מאוד שאני חיה בשנות האלפיים והטכנולוגיה רק הולכת ומתקדמת יותר ויותר.
עוד משהו שמעסיק אותי בימים האחרונים זה המחשבות על הבקרים הקשים, רובכם יודעים שאני עקרת בית ואני כל בוקר עוברת סיוט מחדש על הבית המבולגן. זה הולך ככה, ואני חושבת שרוב האמהות שבינכן מבינות טוב מאוד למה אני מתכוונת:
אני מתעוררת מדי בוקר עם פתיחת דלת של החדר שלי וטריקתה מייד בבום חזק ורועש. בדרך כלל זו הילה. עוד לא פתחתי טוב עיניים והיא מייללת לבקבוקי תכך ומייד, עם לא אקום תוך 10 שניות גג הווליום שלה יעלה מ2 לרמה של 10 תוך שניות בודדות!! אני מכינה בקבוקים שמה אחת בצד ואת השני מביאה להילה שכמובן חייבת לשתות את הבקבוקי עלי. תוך כדי שאני מכינה בקבוק נגה מתעוררת (לפעמים), אני מתיישבת בסלון ושתייהן בדרך כלל עלי לוקחות בקבוק עם חלב ואני מנסה להתעורר.
7:30 הבנות בדרך כלל מסיימות לשתות ומתחילות לחפש מה להרוס בבית.. הן מחפשות מישחקים ואני מתחילה לקחת אחת ולהלביש ואז את השנייה.
7:50 אני מעירה את חיים שיקום וילך להתקלח כדי שיתארגן לקחת אותן לגן ואז לעבודה. בזמן שהוא מתקלח אני מסיימת להלביש את שתייהן ונועלת נעליים ועושה קוקו.
8:15 הבנות הולכות עם חיים נפרדת מהן בנשיקה ואומרת ביי ביי נגה והילה ואז הכל רק מתחיל!
הבית נראה כמו אחרי מהפכה גדולה, ממש פוגרום אמיתי!! אני ישבתי ימים אחרי שהן היו הולכות לגן והייתי אומרת לעצמי "למה הן לא יכולות לשחק ואז להחזיר למקום", הבית כל בוקר נשאר כל כך מלוכלך מפירורי מביסקוויטים, שאריות של פתיתים שנזרקו לא בכוונה בפינות, צעצועים ברחבי הבית ובכל פינה אפשרית, במיוחד מתחת למיטות או מתחת לספה בסלון… ערימות של כביסה נערמות יום אחר יום. 4 סטים של בגדים של הבנות ביום אחד שזה כולל בגד גוף, גרביונים, וחליפת פוטר, הראשונה אני שולחת לגן וכשהן חוזרות הביתה תמיד הן מלאות בחיתול וזה יוצא החוצה לבגדים והכל רטוב מאוד אז אני מחליפה להן.
אז הבוקר מתחיל או ב 6 או ב 7, ב 8:15 אני בדרך כלל אוכלת משהו קטן ושותה תה, ומשעה 9 עד 3 אני עובדת קשה על הבית. לסדר, לנקות, לשים כביסה, לשים מדיח, להכין בגדים לערב עם חיתולים, לאוורר את הבית כולו, לעשות שואב, ואלה דברים שאני תמיד עושה יום יום. אני לא שוטפת את הבית רק פעמיים שלוש בשבוע וכל פעם חדר אחר כי זה בית גדול מדי לעשות הכל ביום אחד. אני חייבת גם להספיק לפעמים לעשות קניות ולבשל וכל זה עד 3, כי אז אני חייבת טיפה לנוח לפני שאני לוקחת אותן מהגן.
אנשים חושבים שלהיות עקרת בית זה כייף ויש לי את כל הזמן שבעולם לישון ולהירגע אין לי לחץ. כן, עם אני אנוח כל היום מי יבשל? מה אני אתן לבנות כשיגיעו לי מורעבות הביתה? אוויר?
ואם אני לא אעשה כביסה אחרי יומיים שלושה לא יהיו לי עוד בגדים להלביש להן, למה מה אני רוטשילד שיכולה להרשות לעצמי לקנות להן 10 חליפות לכל אחת? יש להן 4 חליפות בדיוק לכל אחת וזה נראה לי מספיק. אבל זה מחייב אותי לעשות באמת כביסה כל יומיים בדיוק.
אויש… כמה תלונות ביום אחד. טוב אני מודה אני מודה, אני מקטרת הרבה אבל מותר לי. נראה אותכם במקומי אמא לתאומות שובבות עם דרישות גדולות ובית להחזיק. אחרי 24 שעות במקומי דברו איתי. ההורים שלי עשו את זה והרימו ידיים אחרי לילה אחד בלבד איתם כשנתנו לנו להיות לבד בצימר מתנת יומולדת שלנו. לא קל להיות לבד עם תאומות ועוד יותר בלילות כי הן מתעוררות תמיד.
סטיתי קצת מהנושא, מה שרציתי בעצם לומר זה שזה נכון שמאוד קשה לי כל בוקר אותו סיפור אותו בלגן שצריך לסדר, אבל תחשבו על הנשים שאין להן ילדים תחשבו על השקט והסדר שיש אצלן בבית. על הרוגע שאין סופי הזה שאת יכולה לראות טלוויזיה בשקט ואף אחד לא מפריע לך, על הבילויים שאת יכולה לעשות עם בעלך לבד ולא צריך בייביסיטר, לא צריך לשבור את הראש מי נשאר היום בבית עם הילד כי הוא חולה. אין את כל זה, יש רק שקט אחד גדול ועצב שממלא את הלב.
אני אחת מהברות מזל שיש לי בלגן, משפט שאני מאוד אוהבת שחמתי אומרת לי כל הזמן כשאני מתלוננת "אני מאחלת לך שתמיד יהיה לך רעש בבית, שתמיד יהיה לך בלגן והרבה, שיהיה לך קשה" אין מה לעשות, ילדים הם כאלה וגם אני הייתי כזאת פעם, אבל זה האושר שלי, הן שלי שלי שלי!!
אז התחלתי לבשל כשהן היו בנות שנה בערך, התחלתי לנקות את כל הבית, לא מזמן התחלתי להכין עוגיות, מאכלים טריים כל יום, ריח מאוד נעים יש בבית כשנכנסים ובית נקי ומסודר (בדרך כלל בין 11 ל 16:30) זה הבית שלי, שלי עם חיים נגה והילה! אני מאוהבת בבית הזה, מאוהבת בבעלי ובבנות עד לשמיים!
טוב לי איפה שאני נמצאת כרגע. טוב לי עם הגוף שלי, רובכם יודעים שירדתי 43 קילו מאז הלידה. אני מכינה את עצמי לקראת עוד עלייה במשקל עם ההריון הבא. עד שסוף סוף ירדתי יפה כל כך אני עכשיו אתחיל שוב טיפולים, לפעמים בא לי לחכות שנה ולפעמים אני אומרת לעצמי יאללה, נעשה כבר עכשיו ונגמור עם זה. דילמה.
יאללה, זה לבנתיים. תזכרו:
יום ללא חיוך הוא יום מבוזבז!!
נ.ב.
תשמחו שיש לכם בית מבולגן ורעש בבית!
כתבה מדהימה שלך, רואים שכתבת מהלב ואמרת כמה דברים חזקים ויפים,יופי של מחשבה!
מדהימה שלי!
קודם כל הפוסט מרגש ונפלא, ובאמת כל אמא, ולא משנה אם עקרת בית או בנוסף אפילו עובדת גם מחוץ לבית יכולה להזדהות עם הכתוב.