רומניה 2015 (יום 5) – 16/6/2015 – בוקארשט
היום היה יום של הרפתקאות מיותרות… אבל גם זה חלק מהטיול והעיקר שעבר…
הלילה עבר קשה מאוד עם מאיה, היא בערה מחום והשתעלה, ולכן, כמיטב המסורת שלנו ברומניה, היינו חייבים לבדוק עוד בית חולים חדש יחסית.
אחרי ארוחת בוקר במרפסת, הבנות נסעו עם ההורים שלי לחברה של ההורים – אמא שלי מנסה להסדיר לעצמה פנסיה מרומניה ולכן בילו חלק גדול מהיום בעיניינים בירוקרטיים עם עזרה מהחברה.
אנחנו נסענו ל Medicover Hospital, המקום נחמד ובגלל שירד קצת גשם השומר ליווה אותי עם מטריה מהאוטו והסביר לחיים איפה לחנות, ישר עלינו למעלה והתקבלנו במרפאת ילדים נעימה, קצת מדדים וזרקו אותנו לחדר מבודד להמתין לרופאה (שלא נידבק מאחרים). מאיה לא היתה כל כך מרוצה מההמתנה, וגם לא היתה מרוצה מהבדיקה של הרופאה כשהיא הגיעה.
בסוף ראתה אותנו רופאה ממש נחמדה, ראתה קצת אדום בגרון ובאוזניים אז שלחה אותנו עם מרשם ענקי – כולל אנטיביוטיקה – קנינו הכל וחזרנו לרכב.
מאחר ולא היה למאיה חום, אבל ירד עדיין גשם החלטנו ללכת שוב ל AFI Palace, לשם הגיעו ההורים עם הבנות והצטרף דוד שלי – ואלי. כולנו התיישבנו לאכול במזון מהיר.
נכנסתי שוב לבדוק חנויות אחרות, וקניתי לי שני תיקים מקסימים לבנים, רק לחיים עדיין לא מצאנו ארנק ותיק. התיישבנו ואז חיים הראה לי לנגד עיניי את החנות שחיפשתי Triumph!
בארץ, חזיות כאלה עולות בקלות 300, 400 ש"ח, פה עלה רק 179, איזה הבדל עצום! אז קניתי שתיים.
סיימנו בקניון – ההורים קיבלו מתנה כרטיס לתיאטרון מדוד שלי אז הם נסעו לדירה להתארגן ולנוח, אנחנו התעכבנו קצת בקניון אבל יצאנו לא הרבה אחריהם.
ופה מתחיל הסיפור השני של היום!!
שתי דקות אחרי שיצאנו מהקניון הרגשנו מכה קטנה מתחת לרכב – כאילו חצץ שקפץ… ברמזור הולך רגל שעבר סימן לחיים והראה לו שהגלגל מפונצ'ר לגמרי.
המשכנו כמה מטרים לאחר הרמזור ועצרנו בצד. העצירה בצד הייתה קצת אחרי הרמזור, מכוניות חנו שם בצד של הכביש ואנחנו עצרנו לידן – קצת על הכביש כי אי אפשר לרדת לשוליים עם פנצ'ר. עצירה מסוכנת – הפנצ'ר בגלגל אחורי שמאלי, כלומר בצד של הכביש – אין שוטרים או משטרות באופק. חיים התחיל לנסות להחליף לבד גלגל, אני ומאיה חיכינו בצד והבנות התרוצצו בין העצים שבצד הדרך.
חיים הוציא את הגלגל הרזרבי, וגילינו גלגל חלוד לגמרי ומפתח גלגלים חלוד גם כן. הבעיה העיקרית הייתה שמי שהידק את הגלגל הידק חזק מדי והמפתח שהיה לנו נשבר. טלפנתי לחברת ההשכרה והם טענו שאין להם שום התחייבות על החלפת גלגל וזה עליינו בלבד. אמרתי לו שאני פה עם שלוש בנות קטנות, אחת מהן תינוקת, אני תקועה באמצע שום מקום, הגלגל לא טוב והמפתח נשבר, הכל חלוד ואין לי מושג למי פונים ומה עושים. הם אמרו שישלחו מישהו ויקח לו כשעה להגיע. בנתיים הזמן חלף והבנות התחילו להשתגע ולהתרחק מאיתנו במשחקים שונים, לכן החלטתי שאקח מונית עם הבנות לדירה, טלפנתי לאבא והוא אמר שיעלה על מונית ויגיע, מה שאומר שרוב הסיכויים שיפספסו את ההצגה שזה די ביאס אותנו… אבל הוא עקשן כרגיל.
כשהגעתי לדירה מייד הוצאתי כסף בכספומט וטלפנתי לבחור של הדירות שיגיע לקחת כסף כי למחרת בבוקר אנחנו עוזבים.
בנתיים אצל חיים היה משעשע, אבא הגיע וניסה לעזור לו – אבל לא היה לו מה לעשות כי לא היה מפתח – הוא נשבר, אז הם חיכו לנציג של החברה.
לפתע פתאום, משום מקום, הופיע לו איש רזה עם שלוש שיניים למטה וארבע למעלה, סיגריה בפה, ותיק. אומר להם "הכל בסדר – אני מטפל". מתחיל להוציא מהתיק שקיות של מפתחות ברגים שונים ומשונים, מסביר להם שהוא מכונאי, מחפש בשקית את המפתח המתאים וישר ניגש להחליף את הגלגל – במהירות, בלי הרבה בעיות הוא מחליף את הגלגל. לקראת סיום העבודה שלו הגיע הבחור מחברת ההשכרה עם הגלגל החלופי, הוא והמכונאי התחילו שיחה ארוכה על גלגלים, מפתחות והחיים בכלל, אבל זה כבר לא עניין את אבא וחיים – אבא נתן למכונאי הנודד טיפ של 50 לאי והם נסעו לפנצ'ריה לתקן את הגלגל.
לשלימות הסיפור נוסיף שהגלגל היה הרוס והם קנו גלגל משומש בעוד 150 לאי (כולל עבודה וטיפ).
בנתיים בדירה מהומה גדולה, השעה 21:00 אור גדול בשמיים, כאילו אמצע היום, וכולנו התחלנו לרוץ ולהכין מזוודות למחר.
צריך לרוקן מקרר אז אני מוצאת את עצמי מרוקנת, לבד.
אמא הכינה אתמול גולאש טעים נורא, מה שנקרא פה טוקניצה, יצא לה מעולה, וכולנו נהננו מכל ביס – חייבים לרוקן את המקרר…