הסתכלות על החיים
אנחנו מלאים במחשבות, לא עוצרים לרגע ובואו נודה בזה, רובנו הנשים עובדות בלי הפסקה, גידול הילדים, הבית השותף, הרוב עליינו (בדרך כלל). ואני שמה לב לזה יותר ויותר שזה קורה לכולן, לחברות שלי, למשפחה הקרובה שלי, למכרים שלי, שהנשים יולדות ומעסיקות את עצמן בחיתולים, באמבטיות לקטנים זו תקופה לא קלה ושוכחים את עצמן. יש פה איזהו מעגל שקורה בצורה מאוד טבעית, האישה מפסיקה להיות אישה והופכת אוטומטית להיות אמא! אמא במשרה מלאה.
אני זוכרת את עצמי שהתאומות שלי נולדו, עברתי ניתוח קיסרי, כאבי תופת שאי אפשר לתאר בכתב.. אני גם רגישה נורא לכאב! (יש לי סף כאב נמוך מאוד אז בכלל…) הנקתי אותן שנה וחודש! הנקה מלאה, מטלות בית, מי עוצרת וחושבת על עצמה? נדירות הנשים. אני חושבת שאחרי חצי שנה התחלתי לעצור. עצרתי את הרובוט וכיביתי אותו, ובאותו רגע מייד חזרתי להיות הכל יחד, אישה, אמא וילדה! ומי שמכיר אותי טוב יודע שאני עדיין ילדה תכלס 🙂 תמיד אשאר זה מה יש! אני חושבת שיש לי יכולת לראות את העולם בעיניים של ילדה לפעמים וזה מה שהופך אותי למה שיש כאלה שיקראו "עוף מוזר", או סתם אישה עם סריטות…
אני אומרת לכן תעצרו את הרובוט, כבו אותו! אני הרבה פעמים מוצאת את עצמי במצבים שונים בחיי ומסוגלת לעצור את הרגע, נוצרת אותו ומכניסה אותו עמוק עמוק בתוכי.
הייתי בחופשה הראשונה של נגה והילה (גיל 7 חודשים) ברומניה אצל סבא וסבתא שלי, נורא רציתי שהם יכירו את הנינות שלהן! את הרגע המיוחד הראשון, את פתיחת הדלת שסבא שלי פתח ואת האושר בעייניו וסבתא עומדת לצידו ומוחאת כפיים! אני זוכרת כאילו זה היה אתמול, ואני נצרתי את הרגע הזה כל כך חזק וטוב במוחי וליבי שתמיד כשאני נזכרת בהם אני יכולה להעלות בראש את התמונה הזאת שלהם, וזה עושה לי טוב ואני מאושרת מרגעים כמו אלה.
נולדתי ברומניה, כך שכל הירוק שיש פה בצפון קרוליינה לא חדש לי, אני מכירה היטב את הירוק, את היופי המרהיב הזה, את המרחקים העצומים, הסופרים האין סופיים. אני מאמינה שכל אחד בוחר לעצמו איך חייו יראו. ואני בחרתי ויודעת לאן אני שואפת, אני לא מושלמת ולא אהיה אבל אני כן שואפת לשלמות, אני לא גוגל אבל אני יודעת תמיד ללכת אליו ולחפש תשובות לשאלות ומנסה להחכים מיום ליום כי אני אוהבת נורא ללמוד, אני לא חושבת שאני שחצנית או מתנשאת ויהלומים ממש לא עושים לי את זה בכלל… תנו לי ארוחה טובה במסעדה כפרית פשוטה ואני בשמיים, תני לי לילה עם חיים לבד או ארוחת ערב עם חברים או משפחתית ולא תהיה מאושרת ממני בעולם!
אני אישה של אהבה וחום, אני אישה של מגע וזקוקה למגע הזה בטרוף ולכן אני אוהבת ונהנת לגעת פיזית באנשים, אני אוהבת לדבר בלי סוף ולומר תמיד את האמת, לכן לא כולם יהיו לצידי כי לא כולם אוהבים לשמוע את האמת ואני ישרה כמו סרגל לא יודעת לשקר ולא אדע אף פעם לעגל פינות. אני מי שאני בזכות הרבה אנשים, בגלל העבר שלי! ואולי אני לא האמא הכי מדהימה בעולם ואני עדיין עושה טעויות כמו כל אמא, אין אמא מושלמת, יש רק מושלם אחד והוא למעלה שומר על כולנו שם למעלה ודואג לנו ומנסה להראות לנו את הדרך הנכונה לחיים, אנחנו לא תמיד רואים ולא תמיד מסכימים איתו, אבל הוא שם והוא מושלם לא משנה מה! אני אמא אוהבת בטרוף ותמיד שמה את הבנות שלי במקום הראשון, מעודדת אותן לחיות את החיים שלהן בדיוק כמוני, שיעשו מה שעושה להן טוב, שיתחשבו באחרים, שיכבדו את אמא ואבא וידברו יפה לאחרים. אני עובדת על זה קשה, זה לא קל ולא מובן מאליו. כל ילד שונה, כל אחד יש לו גם את העבר שלו. מלמדת ולומדת עדיין גם אני מאחרים.
לא מתביישת לבקש עזרה כשצריך, זו גם תכונה שאין להרבה אנשים לפי מה ששמתי לב.. אנשים מתגלים פתאום לפולניים כשזה מגיע לעזרה, "לא, אני אסתדר, יהיה בסדר". תמיד אתה מגלה מי הם החברים שלך מי שם באמת כשאתה צריך עזרה ואתה עוד מבקש עזרה ואתה רואה בדיוק את האמת. מי עושה את עצמו ומי כנה. האמת שגם אני לפעמים זורקת אמירות מצחיקות כאילו אני פולנייה: "זה בסדר אני אנוח כבר בקבר"… אמללה, איזו מחשבה מפחידה… :-))) וזה יקרה כשאני ממש ממש זקנה!!
עצוב מאוד לראות את כל אותם האנשים שהולכים לעבודה, חוזרים ומנקים את הבית, מבשלים, משכיבים ילדים לישון והיום נגמר. למחרת הכל מחדש. אסור שזה יקרה!!! תעשו מה שטוב לכם, תחיו את חייכם!
אני מטורפת על מוזיקה, כך אני מגדלת את כל הבנות שלי, מוזיקה בכל השפות וברעש גדול! כי כמו שתמיד חמתי אלישבע ז"ל הייתה אומרת לי תמיד (עדיין קשה לי לעכל שהאמא השנייה שלי כבר לא איתנו… 😥 ) "אני מברכת אותך שתמיד הבית שלך יהיה מלא רעש ובלגן!" הרי זה בית שיש בו משפחה וילדים, זה בית מלאה בחום ואהבה, זה בית נורמלי!! תחשבו על כל אלה שאין להם יכולת להביא ילדים לעולם, או כמו חבר שיש לי שמתקרב לגיל 50 ולא נותנים לו לאמץ ילד, איזה עצוב לו להיכנס הביתה ואישתו בוכה. לא קל, כך שלמי שיש ילדים ויש רעש תבורכו!!
כנסו לבית שלי ותראו שתמיד תמיד אבל באמת תמיד יהיה איזה כלי לא במקום, איזה בובה זרוקה בפינה, איזה נייר בצד כי שעה לפני זה ציירנו בטושים והבנות לא סידרו, תמיד תשמעו רעש בבית שלנו וצעקות, תמיד יהיה סיר על האש או צלחות פירות להגשה או טוסטים. תדעו שאני מטורפת על המשפחה שלי וזה אחד הדברים שהכי חשובים לי בחיי! כן אכפת לי מה אומרים עלי, חשוב לי שלא תהיה ביקורת שלילית אבל שוב, זו הסריטה שלי 🙂
חייכו, חיוך עושה פלאים! למדתי את זה בצבא בצורה כי קשה וכואבת, לחייך זו מתנה נהדרת. אני שומעת מוזיקה וכך אני יכולה לעשות כושר, אני שמה אוזניות והולכת לקניות בסופר ומחייכת, רוקדת מדי פעם איזה צעד שניים, נותנת כיף לאנשים מסביבי, אני מאושרת! כך אני בוחרת לחיות את חיי ואני מאחלת לכם לקחת לפחות חלק מהאושר הפנימי שלי!
יש עוד אמירה שאני מאוד אוהבת, כל מה שצריך לקרות יקרה וזה יקרה בזמן הכי לא צפוי. לא רציתי לשמוע אפילו על רילוקיישן, זה עשה לי רע בכל הגוף, לא בשבילי להתרחק מהחברים שלי, מההורים שלי, מאחותי. אבל אחרי כמה שנים, פתאום, אחרי הלידה של מאיה, נפל לי האסימון. הייתה אופציה כזאת ואמרתי מייד כן. וזה היה כן שלם, וידעתי לאיפה אני מכניסה את עצמי. לא היה לי קל – בכלל, וגם עכשיו לא קל. אבל אני לוקחת את החיים בקלות. והכל עוד יכול להשתנות. מי יודע. החיים תמיד מפתיעים.