רילוקיישן
לפני כחצי שנה הגיע היום בו חיים קיבל אישור לרילוקיין, היה לנו משהו כמו חודשיים למכור את כל המוצרים בבית (לא שהיו הרבה מדי ואיכותיים מדי…), למצוא שוכרים לדירה שלנו ולנסות לדחוף כמה שיותר ל 5 מזוודות (בגדים, תכשיטים). עוד 10 חבילות ששלחנו מהדואר עם ספרים, סירים מהבית ודברים כאלה.
הגענו לצפון קרוליינה הירוקה!
עזבנו את המשפחות שלנו, את ההורים שלי והדודים ובנות דודות, את החברים שלי, את אחותי ברומניה ושאר המשפחה שלי ששם, את המשפחה של חיים שהם משפחה שלי גם, חמתי שהייתה מאוד חולה והגענו לפה. ארץ מאוד אבל מאוד שונה ממה שאני מכירה. זה לא אירופה וזה לא אסיה. זה ארה"ב.
מכוניות וכבישים:
הכל פה זה ענק, יש להם חניות בשפע ואין את הישראלים שידחפו או יחנו כפול על שתי חניות, אין את הלחץ על הכבישים או את פתיחת החלון מהאוטו תוך כדי צעקות "תגיד לי מה אתה עיוור? מי האידיוט שנתן לך רשיון?" או כאלה אמירות נעימות. יש פה הרבה ג'יפים, האוטו שלי הוא של 7 מקומות פורד פלאקס, נראה מרובע, לא כזה חתיך אבל שווה! הנהיגה פה היא קצת שונה מכל שאר המקומות, ברמזור אדום בפניה ימינה מותר לך לנסוע, בהתחלה הייתי נעצרת ותאמינו או לא, לא צופרים! כל אחד נוסע במהירות המותרת, נדירות הפעמים שיצא לי לראות מישהו שנהג מעבר למהירות… יש להם קטע שהרג אותי, נימוס אמריקאי. זה כמו נימוס רומני, רק שזה לא. טוב, רומניה זה נהיגה שונה לחלוטין ולא ניכנס לזה עכשיו כי זה יקח לי כמה עמודים… אבל פה יש להם קטע מוזר, 2 נתיבים, שנייהם לנסיעה לאותו כיוון, אם זה לפנייה ואם זה לעמוד ברמזור אדום לכיוון המשך נסיעה ישר – הם נעמדים אחד אחרי השני באותו תור. כאילו, יש לך 2 נתיבים! יכולים לעמוד 8 מכוניות אחת אחרי השנייה ברמזור בפנייה ואף אחד לא יקח את הנתיב השני! מנימוס בלבד! חחח בהתחלה הייתי אומרת:
"סליחה באמת, הנתיב פנוי אני מתקדמת לאיפה פנוי , למה מה קרה". היום אני כבר נעמדת אחרי כולם אלא אם אני ממהרת.
מכונות כביסה:
איזה גודל עצום!!! 2 מכונות רגילות שלנו זו מכונה אחת שלהם! מדהים!! בהתחלה הייתי צוחקת על זה. שמישהו יסביר לי בבקשה למה צריך מכונות כאלה עצומות? הם כאלה עצלניים… אמריקאים.
מהר מאוד הבנתי בעצמי כמה שזה נוח הגודל הזה ואם אתם יכולים להרשות את זה לעצמכם זו מתנה. בתור אמא לשלוש בנות ושני מבוגרים אין מה לעשות… זה נוח. חוץ מזה שיש לי אחת מהן שמחליפה בגדים פעמיים שלוש ביום והקטנה נהנית לאכול עם הבגדים גם. אז גם לה לפעמים מחליפים באמצע היום. בסוף המכונות מנגנות לך שיר, "בואי כפרה עלייך תעבירי אותי לייבוש כי סחטו לי את כל המיץ! לא נשאר לי טיפ טיפה…"
דרייב אין:
יש להם דרייב אין להכל! לא צוחקת! מה אתם מכירים דרייב אין?
מקדונלדס/בורגר קינג – יש
כספומט – יש
חלק מהמסעדות – יש
בית מרקחת – יש (כן כן, מה ששמעתם)
עצלנות או לא? אבל אתם יודעים מה, פעם אחת קרה שמאיה נרדמה לי באוטו בדיוק והייתי חייבת דחוף להוציא כסף אז זה נוח מאוד כי ירד מבול… כך הוצאתי כסף והמשכתי הלאה ומאיה בכלל לא קמה. אז לפעמים העצלנות שלהם טובה לי.
בתים:
אכתוב את זה באנגלית: OMG!!
טוב מזה הבתים האלה פה?? בית פרטי בארץ לא כולם יכולים להרשות לעצמם, במחיר שאני קונה בזכרון דירה פה אני קונה בית! ואיזה בתים… אמללה… מטבח סביר, האמת טעון שיפור לגבי המטבחים פה, לא כל כך מרוצה אבל סביר. אני נהנית מאוד הגדול של החדרים הכי הרבה, יחידת הורים גדולה בכל בית, 2, 3 שירותים (כמה אמריקאים כבר צריכים להתפנות שהם חייבים בכל פינה בבית??) חדרי שינה גדולים ומרווחים, שטיחים בכל מקום. לגבי השטיחים אני פחות אוהבת שזה בקומה תחתונה, תחשבו שמאיה בגמילה ומפספסת על שטיח ועוד כמה שעות אני מזמינה חברים? לא נעים בכלל.. לכו תנקו דבר כזה משטיח.
"שלום שלום" (קחקחקח נחנקים מהספריי שהתזתי רגע לפני שנכנסו לבית, פדיחה שלא יריחו)
"אוי סליחה, הבת שלי חשבה שזה בושם" (נו מה, יכולתי להגיד לה שהיא פספסה חרא על השטיח לפני חמש דקות?)
"אהה" (האורחת שלי חושבת לעצמה: לא שמת לב שזה לשירותים? ריח של מבשם שירותים עם קקי באוויר, נישאר 3 דקות ונהיה ספונטיים להזמין אותם לצאת איתנו לפיצה, למה אני מקשקשת, עכשיו לצאת!")
"לבת שלי מתחשק פיצה! מה את אומרת?" (היא אומרת והרגל שלה כבר בחוץ… אוויר צח)
אבל אין ספק שזה נוח שטיח בחדרים! נופים ירוקים בכל פינה בבית, גינה קטנה וחמודה (כרגע גרים בבית שכור). הבנות יכולות לצאת לחצר ולשחק, ואני יושבת על כוס קפה בסלון ומתמוגגת. פשוט כך!
בתי ספר:
אני החלטתי שנגור בקארי, איזור מקסים ביותר ושקט! רוב הבתי ספר טובים פה, הבנות מאושרות ושמחות מהכיתות שלהן ומהמורות, לא קל להן בכלל וזה מאתגר ביותר בשבילי להיות אמא לשלושתן. כל אחת צריכה אותי באופן שונה. יש לנו עליות וירידות. אני מנסה לשבת איתן על העברית, הן בבית ספר לומדות את האנגלית כך שאני רגועה. מאיה בנתיים איתי בבית כי הגנים פה יקרים ברמות ונראה מתי נרשום אותה לגן. לגבי האוכל בקפיטריה זה דוחה ברמות, תסלחו לי אבל אחד הדברים שהאמריקאים עוד צריכים להשתפר זה באוכל. זה גרוע ברמות שאי אפשר לגשת לאכול את זה. אני מכינה להן בבית בכל בוקר ושולחת להן תיק אוכל טרי מהבית. הבנות שלי ממשיכות לאכול אוכל בריא וטוב שאני מכינה בכל יום וכך אני יודעת מה הן מכניסות לפה.
מסעדות ומקומות בילוי:
לא לא, פשוט לא.. זה לא אותו דבר ולא משנה כמה אני אשב פה ואכתוב זה שונה לחלוטין מכל מה שאני מכירה. טסתי כבר לכמה מקומות בעולם, רומניה, לונדון, איטליה, אוסטריה. אבל ארה"ב זה שונה לגמרי. יש פה הרבה מקומות שאפשר לאכול בזול באמת אבל בעיקר אוכל מהיר, ולא טעים כל כך. כאבי בטן…. מסעדות אתה לא תרצה ללכת כל יום, אז פעם בשבועיים שלוש זה מספיק. אני הכי אוהבת לאכול פה סטייקים בעיקר וסלטים. השאר לא שווה. מרק עוף אבל זה באוכל מהיר לא במסעדה. הם פשוט לא יודעים לעשות אוכל טוב. אני מבטיחה שאני עוד אלך לעשות סקר מסעדות ותחקיר מעמיק על זה ואהפוך עולמות כדי לתת ציונים לכל מסעדה! זה פשוט קשה נורא, יש מבחר ענק ורובם לא משהו בכלל. פאבים בוא נסכם במילה אחת – אין. זה נקרא פאב, ויצאתי עם חברות לפאב וזה פשוט לא זה. זה מסעדה. לא יודעת למה בכלל קוראים לזה פאב, כי יש להם הרבה סוגי אלכוהול בנוסף? אתה נכנס לפאב וקורא בתפריט ואתה רואה משהו כזה:
מנות פתיחה, סלטים, מנות עקריות, מנת ילדים, קינוחים, אלכוהול.
סליחה?! מנת ילדים? בפאב?! ממתי?! אפשר להזמין להם אלכוהול ולשים כמה טיפות בבקבוקים? ככה שישנו טוב ואני אוכל להנות מהאוכל בשקט לפחות אם כבר אני עם ילדים בפאב… מה, לא?!
סיגריות – אין. לא ראיתי, לא הרחתי, אין זכר לזה. כך שמי שמתכנן לבוא… קחו בחשבון. זה לא שיש איסור על עישון, אני פשוט לא ראיתי אף אחד מעשן.
סופר מרקט:
ענק! עצום ברמות שמי שיגיע מישראל לארה"ב בפעם הראשונה יחטוף הלם ראשוני! אני באה מרומניה, מצטערת, עלי זה לא עשה שוק, אני הרגשתי בבית. הבית שלי מחולק לישראל ורומניה. Romanca for ever! חלק ממני. יש לך מדף שלם של ירקות ופירות, יהיו חלק מהסופרים שיהיה להם את המחלקה הזאת הכל באריזות. בודדים שהם כן שמים לך בתפזורת. מלפפונים בדרך כלל יש את הענקיים.. (עדיף שלא אגיב על המלפפונים פה), בכל מקרה, יש מדף של פחממות כמו אורז, קטניות יש לך הכל. אבל זה מתחלק, יש סופר שכדאי לקנות ממנו אך ורק פירות וירקות כי זה זול, סופר אחר רק בשר, סופר אחר רק לחם כי יש להם שם אופה על המקום.. מדהים, כל סופר מתמחה במשהו אחר ובמחירים אחרים. כך שיוצא לך לעשות קניות כמעט כל יום. לוקח זמן עד שאתה מתחיל להבין איך הכל הולך ולאט לאט אתה מתחיל לעשות לך רשימות מה לקנות בכל סופר. ואז בסופר אתה מגיע למקררים, הו, הגענו למקררים, יפה, מה יש במקררים בארץ? ירקות קפואים, גלידות, שניצלונים ודברים כאלה. יפה, גם פה, אבל מה יש עוד? אוכל מוכן. היי, אנחנו באמריקה, הם לא יודעים כל כך לבשל פה, הכל מוכן. לך לסופר ותקנה לך ארוחה ענקית מוכנה וזהו. אויש, האישה עובדת פה קשה כל כך… תבינו כמה חומרים משמרים יש בכל דבר כזה? איך אפשר? זבל זבל זבל שאתה מכניס לגוף שלך בכל יום! אוי ויי זמיר.. לא בבית ספרנו מתוקים שלי.. אני מבשלת אוכל ישראלי, רומני, אצלי האוכל יהיה תמיד טרי ותמיד אפתח שולחן לחברים שלי! אין מצב… אולי פה ושם כן יהיה לי פיצות במקפיא, מדי פעם מתחשק לנו, או איזה משהו כזה או משהו נמוך אחר.
משחקיות וגני שעשועים:
לקח לי חודש וחצי להבין שכן קיימים פה משחקיות… הם בודדות, מרוחקות אחת מהשניה ויקרות ברמות! לתאומות בנות 6 וקטנה בת 2 לקחו ממני 28 דולר על טרמפולינות! וזה מוגבל למקסימום שעתיים! כמה כבר אתה יכול לקפוץ כמו ארנב? 15 דקות? 30?! אתה כבר מתעלף.. אני באה לבנות עם בקבוק מים ומתנשפת:
"אמא מה קרה ? למה את מתנשמת ככה? גם את קפצת בטרמפולינות?"
– לא, אני פשוט ראיתי אותכן קופצות במשך שעה בלי הפסקה".
משחקייה אחרת נקראת מרבלס וזה בראלי , נסיעה של משהו כמו חצי שעה מפה, זה יותר זול אם אתה עושה מנוי (מה שעדיין לא עשיתי), לכן כרגע זה עוד יקר לי. בכל מקרה שם עדיף להגיע עם חיים כי זה מקום ענק עם מלא תחנות, תחנת כיבוי אש, תחנת מד"א, תחנת וטרינרים ועוד ועוד… זה פשוט לא נגמר, ויש מלא ילדים, ואני לא יכולה לבד לשמור על כולן. בארץ אתה משלם ולא רואה את הילדים במשך שעתיים שלוש, אתה תופס מקום בפינה מתיישב על הכיסא, הבנות יודעות שאתה שם ואם קורה שבוכות הן יודעות בדיוק איפה למצוא אותך. כאן זה לא ככה. זה מטורף. מקום מקסים!
גני שעשועים יש אבל הם מרוחקים אחד מהשני, אני עדיין משתמשת בווייז. זה לא אותו דבר כמו בארץ. אני כן התאכזתי ומעדיפה פי אלף את הגני שעשועים בארץ. מצטערת. אוכל ושעשועים לילדים – האמריקאים עוד צריכים להשתפר. והרבה.
לעשות מעבר כזה מטורף עם 3 בנות בהחלט מאתגר ולא קל, עברתי תקופה לא קלה בכלל, לצערי הרב ובכאב גדול מאוד ב 3 חודשים נפטרו לי 3 אנשים מאוד יקרים לליבי כך שזה רק יותר ויותר קשה. בכיתי, התאבלתי, הוצאתי הכל החוצה, שיתפתי את הבנות ברגשות שלי והן שיתפו אותי בשלהן. עטפתי אותן והן אותי. והמשכנו הלאה. כי אלה החיים, זהו המעגל שבו אנו חיים, ואתה היחיד שיכול לבחור איך לחיות את חייך ואם תשב ותבחר לבכות כמה קשה ורע לך כך יראו חייך עד שתחליט שדי. מספיק. ואם תחליט לא להישבר, אתה עובד על עצמך, כי אין מה לעשות, מעבר כזה לא קל ולא משנה כמה תשקר לעצמך, זה קשה, אבל תסתכל על הדברים הטובים שהחיים נותנים לך, יש לך הזדמנות להכיר אנשים חדשים נפלאים ומקסימים שנותנים לך להיכנס לחייהם, יש לך פה הזדמנות נדירה להתחיל הכל מחדש, ואם נראה טוב ומתאים לכולנו נישאר, ואם לא תמיד אפשר לחזור. הכל בידיים שלנו. לכן אני מחייכת בכל יום, אני צוחקת, אני מתמוגגת מהרבה דברים קטנים בחיים. וכך כולנו צריכים לחיות, וכך כולנו צריכים להרגיש, בטוחים, גאים, ראש מורם למעלה! אגב, יש פה מלא סנאים ובכל פעם שאני רואה סנאי אני קופצת כי זה מכיר לי את רומניה, כשהייתי קטנה סבתא שלי הייתה נותנת לי אגוזים לתת לסנאי ותמיד היה בא וחוטף לי מהיד ובורח למעלה לעץ. אני חולה על סנאים!!
לסיכום:
אני מתגעגעת בטרוף בכל יום, אבל, ויש אבל, אני נהנית פה, וטוב לי, ואני מאושרת, וטוב לי. כי איפה שחיים נמצא שם זה הבית, זה משפט שחיים אמר לי ואני נוצרת אותו, הוא כל כך צודק! לא משנה איפה, העיקר יחד, אוהבים בטרוף! אני בולעת את העולם כולו! צריך כן לתת לכל ילד את הזמן שלו, להבין שכל אחד שונה וכל אחד זקוק לאהבה בצורה שונה, כל ילד זקוק שישמעו אותו, לזמן איכות לבד עם כל הורה בנפרד. כל עוד יש תקשורת, כל עוד מבינים ושמים על השולחן את כל הרגשות, נפתח לפניינו עולם חדש מלא חוויות והרפתקאות!!
קחו את החיים בקלות ותחייכו יותר אל העולם והוא יחייך אליכם!! ותחבקו אותי בכל פעם! זה בלי קשר, אני סתם נהנת מחיבוקים ונשיקות בלי סוף :-)))))