הבוקר התעוררתי קפואה, אני לא מבינה: אם אין מזגנים פה ברוב המלונות לפחות שידליקו חימום מרכזי! הם טענו שיש רדיאטור אחד בכל המלון והוא כרגע תפוס, נאחס. ארוחת הבוקר עברה באי נעימות שוב פעם והפעם ממש הרגשה נוראית! אנשים באו אחרינו קיבלו כבר תפריטים ואכלו ואנחנו עוד מחכים לשלנו… חיכינו כחמש דקות עד שקיבלנו תפריט (למרות שאני כבר יודעת בע"פ בדיוק מה אני רוצה להזמין), המלצר היה מאוד אדיש ולא נעים בכלל, השירות היה כל כך איטי שעמד לי על קצה הלשון ללכת ולהתלונן!! בסופו של דבר אכלנו והכל היה טעים כרגיל. אהה, כמה דקות אחרי שהזמנו את ארוחת הבוקר…
הבוקר התחיל אצלי ברגל שמאל, קמתי סביר, (תמיד אפשר לקבל עוד שעת שינה) הכנתי בקבוק לבנות, התקלחנו, הלכתי לקנות כרטיסי חנייה ובאתי לקחת את כולם לארוחת בוקר. עכשיו איפה הרגל שמאל פה? או, הנה זה בא. חיים הלך עם נגה לשירותים ואני נשארתי עם הילה שישבה עלי עד שהגיע האוכל. בגלל שלא היו הרבה אנשים במלון הם עשו "אה לה קארט", שזה אומר בשפה המלונאית בחירה מהתפריט. בחרנו את המנות שנשמעו מאוד מעניינות, וחיכינו בסבלנות. כשהגיע האוכל אמרתי להילה שהיא יושבת על הכורסא לידי ואני חותכת לה את החביתה, מה עשתה השובבה? היא החליטה שהיא רוצה לשבת עלי ולאכול עלי,…
הבוקר עשינו צ'ק אאוט מהמלון בבוקרשט ויצאנו לדרך לבית-כפר של דוד שלי ואלי במוגורה (Magura), כפר קטן וחמוד, כ 95 ק"מ צפון מזרח מבוקרשט. עשינו על האש, נדהמנו כשראינו שם 2 גורים מחכים לנו בשער. כלב וכלבה חמודים נורא, מי שמכיר את הבנות כבר יודע שהבנות מפחדות מכלבים אבל תוך כמה דקות הן לומדות להתמודד איתם יפה. דווקא היום נגה הראתה אהבה גדולה לכלבים ולא פחדה בכלל. האכילה אותם, דיברה אליהם הרבה והסבירה להם שהם רעבים וחייבים לאכול. זה הלך משהו כמו: "אתה רעב? רוצה לאכול? כן? טוב. הנה. קח." מתוקה כל כך! הילה כמובן באדישות שלה, אכלה יפה מה…
הבוקר נמרחנו לנו במלון ואחרי כמה שעות יצאנו לנו לטייל בפארק הכי יפה לדעתי ברומניה, פארק הרסטראו (Herastrau), פארק עצום, עם אגם גדול, אלא שכשהגענו אליו הבנות נרדמו באוטו. בנסיעה הן היו כל כך עצבניות עייפות ורעבות, אז אמרנו שדבר ראשון נלך לתת להן לאכול ואז נתחיל לטייל. אבל תוך כדי בכי נרדמו מעייפות. שמנו אותם בעגלה (כבר אמרתי שטוב שיש עגלה??) ואחרי כחצי שעה בפארק שאני וחיים טיילנו הבנות התעוררו. הורדנו אותן מהעגלה והתחלנו לצלם אותן בין הפרחים היפיפיים! המשך…
קמנו ב 7:40 מותשים לחלוטין, הלכנו לאכול ארוחת בוקר שהייתה נחמדה, לא מעבר לזה, אבל גם המחיר לא היה בשמיים כך שלא ציפיתי לוואו. 35 לאיי לאדם, יוצא בערך 40 שח. הבנות בחינם. הלכנו לבית של סבא שלי וחיים המשיך לנסוע לביקור באינטל בבוקרשט, אם כבר אנחנו נמצאים כאן אז הוא החליט לבקר צוות שהוא עובד איתו כדי להכיר. סבא שלי והבנות התקרבו לאט לאט יותר ויותר וזה היה ממש כייף לראות את זה! המשך…
אחרי שבקושי הצלחתי לישון כמה שעות בגלל ההתרגשות הגדולה לראות את משפחתי ואת רומניה המדהימה, קמתי עם מיגרנה כצפוי, אך למזלי המציאו את האופטלגין וברוך השם אחרי 2 כדורים ובערך שעה זה משפיע!! ברוך ממציא האופטלגין (וכמובן את המזגן שזו הברכה הכי גדולה). הבנות הלכו לגן מאושרות אחרי שפיתחתי להן את המחשבות עם הטיסה, וכמה שהולך להיות כייף לטוס למעלה בשמיים עם המטוס. במהלך היום היה די רגוע, אכלנו ארוחת בוקר בבית, סידרתי קצת וקיפלתי כביסות אחרונות, עברנו על כל המסמכים שחלילה לא יחסר לנו כלום, הכל מסודר טיפ טופ. אחרי שהתעייפנו לנו קצת מהעבודות בבית הלכנו לארומה קצת לנוח,…
אני פותחת את הבוקר עם שירים, כל בוקר אני מכינה לי ארוחת בוקר קלה והולכת ישר ליו-טיוב לשים מוזיקה ברומנית. אין כמו להשתחרר מכל המועקות שעברו עלי אתמול, כל המחשבות בין אם הן טובות או לא, הבוקר זהו יום חדש, השמש זורחת (או כמו היום שהיא מוסתרת ע"י העננים האפורים) הציפורים מצייצות (במקרה שלי אלו עורבים שיושבים לי על הגדר של המרפסת), מתכוננת ליום חדש, לנקות את הבית. ממש כמו פיית קסמים, תוך שלוש שעות הבית נקי, ריח נעים של אוויר טוב מבחוץ נכנס לבית, אנרגיה חדשה עם מחשבות חיוביות ממלאות את ליבי וממש בא לי להכין משהו לאכול לבנות…
כשבעלי טס לחו"ל ישנן הרבה נשים שהאיש שלהן טס לחו"ל עם העבודה ואני לא שונה מהן. כשאת חיה עם אותו בן אדם שנים ואת הולכת לישון איתו בלילות, קמה בבקרים ורואה אותו וכן הלאה את מתרגלת לשיגרה מסויימת, שיגרה זה דבר טוב, ולפעמים כל כך כייף שיש את המרחק הזה של כמה ימים שנותן לך געגוע שלפעמים חסר לך, המרחק הקטן הזה שגורם לך להיזכר מחדש עד כמה הבן אדם הזה שיש לך שיגרה איתו ואת אוהבת אותו בכל ליבך – חשוב לך. אך לפעמים העיתוי של הטיסות האלה כל כך גרוע, למשל כשיש לך תאומים קטנים, ואת, מין הסתם,…
אז בימים האחרונים כל מה שאני חושבת זה האם כדאי לי להתחיל שוב טיפולים להיכנס להריון עכשיו או לחכות לגיל שלוש של הבנות. מממ… קשה לי לומר שאני משתוקקת לרגע בו המחט שבתוכה יש מלא הורמונים תיכנס לבטן שלי או לטוסיק החמוד שלי כדי להכין את הרחם לקליטת עוברים או לשאיבת ביציות… אבל אני רואה איזה תוצאה מדהימה יצאה לי בסופו של כל התהליך הנוראי הזה ואני כן רוצה עוד ילד, לפחות עוד אחד. הפעם אני מאוד אשתדל שזה יהיה רק ילד אחד ולא תאומים שוב. לפעמים אני חושבת כמה מוזרים החיים. יש נשים שנכנסות להריון בפעם הראשונה שהם עושות…
הסופ"ש הכי צפוף שאפשר אז הכל התחיל בקורס המעצבן שחוייבתי להגיע אליו של ריענון נהיגה, מתברר שאחרי כ 5 שנים על הכביש משרד התחבורה מחייב אותנו לקחת קורס שבסופו יש מבחן. אני, כפי שרובכם מכיר אותי, לא מגיבה טוב למבחנים ונלחצת וגורמת לעצמי לאולקוס סתם… אז כל השבוע מצאתי לעצמי בערב רבע שעה לפני השינה, ישבתי וקראתי פה ושם. ממש תקוע לי באמצע החיים הקורס הזה. סוף סוף הגיע יום שישי והנה אני יכולה לעבור כבר את המבחן המעצבן הזה וללכת לצימר להתחיל לחגוג סוף סוף את היומולדת שלי ושל חיים ברוגע. סידרתי עם ההורים שלי שהם ישמרו על הבנות…